See
part one, which was an analysis of
az kanamer in Yehuda ben Teima's statement, and
part two, which was a presentation of the Tur. Now, the analysis of this Tur by Bet Yosef and Darkei Moshe, as preceding Shulchan Aruch and Rema, respectively.
בית יוסף
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וכו', פרט ארבעה דברים בעבודת הבורא יתברך – משום דלכאורה נראה שאלו הדברים – ארבעה שהם שניים, דקל כנשר היינו רץ כצבי, ועז כנמר היינו גבור כארי. ואם כן, יקשה על יהודה בן תימא, למה כפל העניין במלות שונות זה פעמיים? לכך כתב דארבעה דברים הם, כדמפרש ואזיל.
"Yehuda ben Teima said, be brazen like a leopard, etc., he specifies four things in the service of the Creator" -- because apparently it seems that these things are four which are two, for kal like a nesher is the same as ratz like a tzvi, and az like a namer is the same as gibor like an ari. And if so, it is difficult regarding Yehuda ben Teima, why he doubled the matter in different words, twice. Therefore he {=Tur} wrote that they are three things, as I will continue to explain.
ומה שכתב: בעבודת הבורא יתברך – משום דקצת דברים אלו נראה שהם הפך עבודתו יתברך. שהעזות נאמר עליו: "עז פנים לגיהנם", ועל הקלות ראש אמרו שמרגיל לערווה; והמרוצה והגבורה, נראה שהם טובים לענייני העולם הזה, ואין לעבודתו יתברך עסק בהם. ולכך אמר שכולם לעבודת השם יתברך, וכמו שמבאר.
And that which he wrote "in the service of the Creator" -- because some of these things appear to be the opposite of His service. For upon azus {brazenness} is said "the brazen to Gehinnom" {J: indeed, in that same Mishna in Avos from Yehuda ben Teima}. And upon lightness of head {=levity} they said that it makes him accustomed to illicit relations. And the swiftness and strength, it seems that they are good to matters in this world, and there is not to His service business with them. And therefore he said that all of them are to the service of Hasher, and as explained.
ומה שכתב: והתחיל ב"עז כנמר" לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך – משום דקשה, דלפי מה שמפרש "קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי" על האיברים, אלו היה לו להקדים, ואחר כך היה לו לומר "עז כנמר", שאינו רומז לאבר מיוחד. ועוד, שלא היה ראוי להתחיל במידת "עז", אף על פי שהוא בעבודת הבורא יתברך. לכך כתב שהטעם שהקדימו, לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך. לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצווה, ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו וכו'.
And that which he wrote, "And he begins with az kanamer because it is a great rule in the service of the Creator", it is because there is a difficulty, for according to what he explained that "kal kanesher, ratz katzi vegibor kaari" refer to the various limbs, he should have placed these first, and afterwards should have said "az kanamer", which does not refer to a specific limb. And further, he should not have begun with the trait of brazenness, even though it is in the service of the Creator. Therefore he write the reason that he listed it first, that it is a great rule in the service of the Creator, for there are times that a person wishes to perform a mitzvah, and refrains from performing it because people mock him, etc.
ומשום דקשה, היאך אפשר שיתבייש האדם מבני אדם, ולא יתבייש מהשם יתברך, שאתה אומר שיימנע אדם לפעמים מלעשות מצווה מפני שלא ילעיגו עליו? לכך אמר: אל תתמה, שהרי רבי יוחנן בן זכאי אמר לתלמידיו: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם וכו', כדאיתא בפרק תפילת השחר. וכיוון שמצינו שלפעמים אדם ירא מעשות עבירה מפני בשר ודם יותר ממה שהוא ירא מפני השם יתברך, משם נלמוד לעניין עשיית מצווה, שלפעמים אדם מניח מלעשותה, מפני שהוא מתבייש מבני אדם יותר ממה שמתבייש מהשם יתברך, שמניח מלעשות מצוותו. וזהו שכתב: "וכן הוא לעניין הבושה" וכו'.
And since it is difficult, how is it possible that a person would be embarrassed from people and not be embarrassed from Hashem, that you say that a person would refrain at times from performing a mitzvah so that they don't mock him? Therefore he said, be not astounded, for behold Rabbi Yochanan ben Zakkai said to his students, may it be {His} will that the fear of Heaven should be upon you, etc. {like the fear of people}, as appears in perek Tefillat HaShachar {Berachot 28b}. And since we find that at times a person fears from committing a sin because of people more than he fears from Hashem, from there we learn to the matter of performing a mitzvah, that there are times a person will set aside doing it because he is embarrassed from people more than he is embarrassed from Hashem, that he puts aside performing His command. And this is what he wrote, "and so it is in the matter of embarrassment."
ומה שכתב: על כן הזהיר שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש – מפני שמידת העזות מגונה מאד, כמו שנזכר. ואין ראוי להשתמש ממנה כלל, אפילו בעבודת השם יתברך, לדבר עזות כנגד המלעיגים, כי יקנה קניין בנפשו להיות עַז אפילו שלא במקום עבודתו יתברך. לכך כתב: "ולא תבוש", כלומר: אני אומר לך שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש מהם, אף על פי שילעיגו עליך.
And that which he wrote, "Therefore he adjured that you should make your forehead tough {stubborn} opposite the mockers and not be ashamed" -- because the trait of azut is very disgraceful, as mentioned. And it is not fitting to make use of it at all, even in the service of Hashem, to speak brazenly against the mockers, for he will acquire an acquisition wit his soul to be brazen even not in the instance of His service. Therefore he wrote "and not be ashamed". That is to say, "I say to you to make your forehead tough {=stubborn} against the mockers and not be ashamed from them, even though they mock you.
ומפני שעדיין יקשה, שאין ראיה מרבן יוחנן בן זכאי. שלעניין מורא מלעשות העבירה, אפשר שיירא האדם מבשר ודם, פן ייוודע הדבר למלכות ויגרסו בחצץ שיניו תיכף ומייד; מה שאין כן בהשם יתברך, שהוא ארך אפיים. אמנם אין לך אדם שיניח מלעשות מצוות השם יתברך מפני בושת בשר ודם, לשיצטרך יהודה בן תימא להזהיר עליו. לכך הביא ראיה מדוד המלך עליו השלום שאמר: "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש", הרי שהיה מתפאר שלא היה מתבייש מבני אדם בעשיית המצוות.
And since it is still difficult, for there is no proof from Rabban Yochanan ben Zakkai, for in the matter of fear from performing a sin, it is possible that a person is afraid from people, lest the matter become known to the government, and the crush with gravel his teeth immediately, which is not the case with Hashem, who is patient for a long time. However, you will not have a person who will set aside performing a commandment of Hashem because of embarrassment of people, such that Yehuda ben Teima would need to adjure regarding this. Therefore he brings a proof from King David, peace be upon him, who said, "I will also speak of Thy testimonies before kings, and will not be ashamed." Behold that he took glory in that he was not embarrassed from before people in performing the commandments.
ולפי שקשה, שאי אפשר לפרש כן, שהרי דוד המלך עליו השלום מלך היה, ולא היה לו להתבייש מבני אדם, כי מי הוא ואי זה הוא אשר ימלאנו ליבו להלעיג עליו. ואם כן, על כרחך פירוש הפסוק כך: "ואדברה בעדותיך נגד מלכים", מאן מלכי? רבנן, "ולא אבוש"; כי אם לא הייתי מדבר בעדותיך נגדם, הייתי בוש מהם. לכך כתב: אף כי היה נרדף ובורח בין העובדי גלולים, היה מחזיק בתורתו וכו'. כלומר: פסוק זה אמר כשהיה בורח בין העובדי גלולים, ואז היו מלעיגים עליו, ועם כל זה לא היה מתבייש מהם.
And since it is difficult, for it is not possible to explain this, for behold King David, peace be upon him, was a king, and there was no cause for him to be ashamed before people, for who would be the one who would fill his heart to mock him? And therefore, perforce the explanation of the verse is as follows: "I will also speak of Thy testimonies before kings" -- Who are the kings? The Sages. {J: See Gittin 62a.} "and will not be ashamed" -- for if I were not to speak of your testimonies before them, I would be embarrassed from them. Therefore he wrote, "Even as he {=David} was pursued and fled from the idol worshipers, he strengthened his Torah and learned, etc." That is to say, this pasuk said that when he was fleeing amidst the idolaters, and then they were mocking him, and with all this he was not embarrassed from them.
ואם תאמר: אפילו כשהיה בורח בין העובדי גלולים, היה מכובד ביניהם ולא היו מלעיגים עליו. לכך כתב: אף כי היה נרדף, כלומר: אף על פי שהיה מכובד ביניהם, מכל מקום להיותו נרדף היה מקום להלעיג עליו כשרואה אותו מחזיק בתורתו, באמרם אליו יום יום: "הלא יראתך כסלתך" וגו'.
And if you say: Even when he was fleeing amidst the idolaters, he was honored among them and they did not mock him, therefore he wrote
even when he was pursued, that is to say, even though he was honored amongst them, still for him to be pursued, there was a place for them to mock him when they saw him strengthened in his Torah, as they said to him day after day, {
Iyov 4:6}:
ו הֲלֹא יִרְאָתְךָ, כִּסְלָתֶךָ; תִּקְוָתְךָ, וְתֹם דְּרָכֶיךָ. | 6 Is not thy fear of God thy confidence, and thy hope the integrity of thy ways? |
ומה שכתב: היה מחזיק בתורתו – אפשר שטעמו, מפני שמהפסוק אין נראה אלא שהיה לומד, ולא שהיה עושה מצוות. לכך כתב: היה מחזיק בתורתו ולומד, כלומר: כיוון שהיה לומד ולא היה חושש מהמלעיגים, הוא הדין שהיה מחזיק בתורתו ועושה המצוות ולא היה חושש מהמלעיגים.
And that which he wrote, "he strengthened himself in his Torah" -- it is possible that its meaning is that since the pasuk appears to imply that he only learned but not that he performed mitzvos, therefore he wrote "he strengthened himself in his Torah and learned", that is to say that since he learned and did not worry about the mockers, the same was true that he strengthened himself in his Torah and performed mitzvos and did not worry himself from the mockers.
ומה שכתב: קל כנשר כנגד ראות העין וכו' לומר שתעצים עיניך מראות ברעה – מפני שאם אנו מפרשים "קל כנשר" כנגד ראות העין, נראה שמזהיר שיהיה קל בעיניו להביט ולראות מהרה קל חיש בכל מקום, וזה עוון פלילי. לכך כתב כי הכוונה בהיפך, כי אם יפגע בדבר ערווה, מהרה קל חיש יעצים עיניו מראות ברע.
And that which he wrote "kal kenesher refers to the sight of the eyes... to say that you should shut your eyes from seeing evil" -- this is because if we explain kal kenesher as referring to the sight of the eyes, it would appear that he is adjuring that he should be light with his eyes to gaze and to see quickly, for kal is swift in every place, and this would be a terrible sin. Therefore he wrote that the intent was the opposite, that is he encountered an illicit matter, he should swiftly shut his eyes from seeing evil.
ומה שכתב: כי היא תחילת העבירה – בא לתת טעם, למה שינה יהודה בן תימא מסדר דוד המלך עליו השלום, שדוד סיים בעיניו ויהודה בן תימא התחיל בהם. לכך נתן טעם ליהודה בן תימא, מפני שהיא תחילת העבירה וכו'.
And that which he wrote, "for the beginning of sin" -- comes to give a reason, why Yehuda ben Teima changed from the order which King David, peace be upon him, set, for David ended with the eyes while Yehuda ben Teima began with them. Therefore he gave a reason for Yehuda ben Teima, because they are the beginning of sin, etc.
ומה שכתב: ואמר "גיבור כארי" כנגד הלב... ואמר "רץ כצבי" כנגד הרגליים וכו' – שזהו הסדר במה שאמרו: "העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים".מ
ומה שהקדים יהודה בן תימא "רץ כצבי" ל"גיבור כארי", אפשר שטעמו לומר: הוי קל לעצום עיניך מראות ברע, כדי שתוכל להיות רץ כצבי לעבודתו; שאם לא תעצים עיניך מראות ברע, אולי לא תהיה רץ כצבי לעבודת בוראך, אלא למרות עיני כבודו, וזה על ידי הלב שהוא חומד; ועל כרחך צריך לומר, שאם לא יכולת להיזהר מראות ברע, שתהיה גיבור כארי לכוף לעבודתו יתברך.
ועוד יש לומר, שלפי ש"קל כנשר", הרצון בו – קלות לעצום עיניו מראות ברע, ו"רץ כצבי" – הוא לרוץ לעבודתו יתברך, סמכן זה לזה, כי גם זאת זה לעומת זה עשה האלהים: זה – קלותו לעצום עיניו, וזה – להיות קל ברגליו כאחד הצביים אשר בשדה לרוץ לעבודת בוראו.
And that which he wrote "and he said 'be strong like a lion' refers to the heart... and he said "run like the gazelle' referring to the feet, etc." -- for this is the order in that which they said "the eye sees, the heart covets, and the vessels of action finish".
And that which Yehuda ben Teima preceded ratz katzvi to gibor kaari, it is possible that his reason was to say "be swift to shut your eyes from seeing evil, so that you will be able to run like the gazelle to His service." For if you do not shut your eyes from seeing evil, perhaps you will not run like the gazelle to the service of your Creator, but rather towards quenching his eyes {?} and this is via the heart which covets. And perforce one needs to say that if there is no ability to watch from seeing evil, that he be strong like a lion to compel himself towards His service.
And there is to say further that since by kal kanesher, the intent is swiftness to shut his eyes from seeing evil, while ratz katzvi is to run towards His service, he juxtaposed one to the other, for both this with that God made; this -- swiftness to shut his eyes, and this -- to be swift with his legs like one of the gazelles which are in the field, to run to the service of his Creator.
ומה שכתב: כי הגבורה בעבודת השי"ת היא בלב – נתן טעם: מה עניין "גיבור כארי" לעניין "הלב חומד"? ולפי ש"הלב חומד" הוא בעניין העבירות, ו"גיבור כארי" הוא בעניין המצוות, לכך כתב: שתחזק ליבך לעבודתו, שבכלל זה – עזיבת העבירות ועשיית המצוות.
ומה שכתב: ואמר רץ כצבי כנגד הרגליים, שרגליך לטוב ירוצו – כלומר: זה ודאי לא נאמר אלא על עשיית המצוות. ואף על פי שמה שאמרו: "כלי המעשה גומרים" – נאמר על עשיית העבירות בכלל, "רגליך לטוב ירוצו" הוא עזיבת העבירות; שאם הוא הולך לעשות עבירות, אין רגליו רצים לטוב.
And that which he wrote, "for strength in service of Hashem is in the heart" -- he gives a reason, what relevance "be strong like a lion" has to "the heart covets"? And since "the heart coverts" is in the matter of sins, while "be strong like a lion" is in the matter of commandments, therefore he wrote "that you should strengthen your heart in His service", for encompassed in this is abandoning sins and performing commandments.
And that which he wrote, "and he said 'ratz katzvi' corresponding to the legs, for your legs should run towards good" -- that is to say, this certainly was only said upon performing mitzvos. And even though that which they said "the vessels of action complete" is said of performance of sins, {J: I think the comma above was misplaced} encompassed with "your legs should run towards good" is abandonment of sins, for if he travels to perform since, his legs are not running towards good.
ומה שכתב: וכן דוד המלך עליו השלום היה מתפלל על שלשתן, אלא ששינה הסדר – כלומר: שינה מסדר שאמרו חכמים ז"ל: "עין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים", והוא התחיל בכלי המעשה שהם הרגליים, ואחר כך הלב, ואחר כך העיניים. והטעם, כי החכמים ז"ל התחילו מן הקודם אל המאוחר; ודוד המלך התחיל להתפלל על המאוחר, שהם כלי המעשה, ואחר כך חזק להתפלל על סיבותיו, שהם הלב והעיניים.
ועוד יש לומר, שיהודה בן תימא, שבא להזהיר את האדם, הזהירו תחילה על העיניים, שהם הגורמים הראשונים לעבירות, ואחר כך הזהיר על הרגליים, שהם סוף המעשה, כלומר: העיניים גורמים לרגליים, ועל ידי מי? על ידי הלב, שאליו כיוון ב"גיבור כארי". לכן צריך שתזדרז לעצום העיניים, כדי שלא תבוא לידי כך. ודוד המלך עליו השלום, שהיה מתפלל לפני הקב"ה, אילו היה מתפלל תחילה: "העבר עיניי מראות שוא", שוב לא היה צריך להתפלל על הלב; ואילו היה מתפלל על הלב, לא היה צריך להתפלל שוב על הרגליים, שאם הלב נוטה לטוב, שוב לא יחטאו כלי המעשה. על כן התפלל תחילה על כלי המעשה, כלומר: שאם גרם העוון שראו העיניים וחמד הלב, ידריך רגליו לעבודתו. ואחר כך התפלל שיטה ליבו לעבודתו, לבל יחמוד דבר איסור, אף אם ראו העיניים. ואחר כך התפלל שיעביר עיניו מראות שווא.
And that which he wrote, "And so did King David, peace be upon him, pray upon the three of them, except that he changed the order" -- that is to say he changed the order from that which Chazal said, "the eye sees, the hear covets, and the vessels of action complete", while he {=David} began with the vessels of action, which are the legs, and afterwards the heart, and afterwards the eyes. And the reason is that Chazal began from the earliest to the latest, while King David prayed on the latest, which are the vessels of action, and afterwards strengthened to pray regarding its causes, which are the heart and the eyes.
And there is to say further, that Yehuda ben Teima, who came to warn man, warned first upon the eyes, for they are the first cause of sin, and afterwards wards regarding the legs, which are the end of the action. That is to say: the eyes cause the feet, and via what? Via the heart, to which he {=Yehuda ben Teima} intended with "be strong like a lion". Therefore you need to act swiftly to the the eyes, so that they don't bring you to this. And King David, peace be upon him, who prayed before Hashem, if he would have prayed first "lift my eyes from seeing vanity", he would not have needed to pray further for the heart. And had he prayed upon the heart, he would not have had to pray further upon the legs, for if the heart turns towards good, the vessels of action will no more sin. Therefore, he prayed first upon the vessels of action, that is to say, that if iniquity is caused, that they eyes saw and the heart coveted, He should direct my legs to His service. And afterwards he prayed that He should direct his heart to His service, such that he would not covet something forbidden, even if his eyes saw it. And afterwards he prayed that he lift his eyes from seeing vanity.
ומה שכתב: לכן צריך האדם להתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו וכו' – דברים פשוטים הם, נמשכים מהקודם.
And that which he wrote, "therefore a person needs to strengthen himself like a lion to get up in the morning to the service of his Creator" -- they are obvious words, which logically come out from the preceding.
דרכי משה
כ(א) [טור - לעמוד בבוקר לעבודת בוראו] – כתב הרמב"ם בספרו מורה נבוכים חלק ג' פרק (ל"ב) [נ"ב], שמיד שאדם ניעור משנתו בבוקר, מיד יחשוב בליבו לפני מי הוא שוכב, וידע שמלך מלכי המלכים יתעלה חופף עליו, שנאמר: "מלא כל הארץ כבודו". ואילו היה שוכב לפני מלך בשר ודם העומד עליו, היה מתחייב בנפשו, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. לכן יקום בזריזות מיד.
וכן יחשוב בכל עסקיו, כי אין עסקיו בביתו כשהוא לבדו כמו שהוא בעסקיו לפני המלך. ונראה שלזה כיוון דוד המלך עליו השלום באומרו: "שויתי ה' לנגדי תמיד":
Darkei Moshe: "to get up in the morning to the service of his Creator" -- the Rambam writes in his sefer, Moreh Nevuchim volume 3 chapter 52, that immediately when a person awakes from his slumber in the morning, immediately he should think in his heart before whom he is lying down, and know that the king, King of Kings, is above him, as is written "He fills the entire earth with His Glory". And if he would lie down before a flesh-and-blood king, he would be liable to death, all the more so before the king, King of Kings, Hashem. Therefore he should get up with alacrity, immediately.
And so too he should contemplate, in all his activities, for his activities in his house when he is alone are not like one whose activities are before the king. And it is appears that to this King David, peace be upon him, intended, when he said {
Tehillim 16:8}
ח שִׁוִּיתִי ה לְנֶגְדִּי תָמִיד: כִּי מִימִינִי, בַּל-אֶמּוֹט. | 8 I have set the LORD always before me; surely He is at my right hand, I shall not be moved. |
-------------------------------
Next up, Shulchan Aruch and Rema
Having laid some of the groundwork, we can now see what it states in Shulchan Aruch. The Mechaber, Rav Yosef Karo, writes:
