A fascinating
teshuva. This is the second teshuva in Shu"t Noda Bihuda chelek 1, in chelek Orach Chaim. There are great quotes to be culled from this.
For example, after stating the correct way to pronounce Adonai, he notes that making a big
machlokes about this is misguided, since in the case of a sotah, Hashem allowed his name to be obliterated in order to promote peace.
He is not into
dikduk himself, and it seems to me that he thinks that the issues here are relatively unimportant, but still tackles the question at hand.
Only after looking up the Rav to whom this is addressed, Rav Shmuel Palag'i, and reading a sample of his work, did I understand the message and the tone taken here. And I could imagine what Rav Shmuel Palagi's response would be.
Perhaps in a later post, I will put up an excerpt from Rav Shmuel Palag'i, not from the
kuntres mentioned in the
teshuva, but in a related matter. It is exceptionally entertaining, though I disagree with the conclusions.
Eliyahu also pointed out that it is interesting how the Nodah Be-Yehuda was fine with citing a Concordance as proof, granting it credence.
Responsum to the complete Chacham, Rav Shmuel Palagi, the
manhig and
parnas of
adat yeshurun,
kahal sefaradim,
k"k Hamburg:
2: His voice I heard calling to me, from the printed
kuntres, in which he argues with a certain Chacham in his city, matters of arguments in your gates, The Gates of Prayer, about the matter of reading the Honored Name {of God}, whether to stress it ultimately or penultimately {
mi-le-ra or
mi-le-el}.
And from matter to matter within the same general matter, in which he discusses another two or three things in the
machzorim which, according to his opinion, one who prays according to the old
nusach which is in the
machzorim is only blaspheming.
And behold, I am astonished that he chose to send these
halachic queries to Chachamim and Rabbanim! Go and read his query to experts on Scriptures {
baalei mikra}. And I am also on the outside, and I do not know who is his contender, opposite him, who argues with him.
And also he, if I saw his signed name, I would not know it, because he is far distant from me, and I do not know the man, but rather I know his talk, his pleasant talk. However, it is comparable to one speaking in the wilderness, a place which is ownerless, as if there is none to decide in their location in such a straightforward matter as this, such that they need to send to far-off placed.
And behold, in the wisdom of
dikduk I do not hand a hand nor name, and I have not learned even an infinitesimal amount of this wisdom. However, in a straightforward matter such as this, even schoolchildren know that the majority of words are pronounced with ultimate stress, unless there is not at the end something which is fit to accept the stress, or for other reasons known to experts in
dikduk, in which case the stress is pushed off from its proper place, and then it is penultimately stressed.
However, with the Honored Name {of God, Adonai}, why should the name of our Father be reduced from having the stress as is the rule? Is not the
nun marked with a
tenua gedola {long vowel; credit to Steg} and the
nach is visible {J: I am unsure of what these signs refer to} ? And there is no doubt here that the stress is ultimate, and we have never heard any dissent in this matter. And anyone who changes from this is only making a mistake, and one who strengthens in dispute and stands on his opinion to read it penultimately, he himself if
milera {ultimate, here meaning below} and his hand is on the bottom.
And forfend to further stir up argument in this matter, and the Torah says that the Holy Name should be obliterated in the {sotah} waters to make peace, and all the more so not to cause argument. And therefore, each one of the sides should be easily appeased,
vehaavar ayin {and put it behind you; once again, credit to
Steg}, and if there is not to the one opposing him any reason in the matter except that which was brought down {cited} in the
kuntres, his words are nullified, and it is not worth it to respond to.
And we are bothered by the Chazzanim. Is it not their foolish way, such that in order to make their voice heard, they break up each word into segments of segments, and the words {
devarim} are not heard, except for the voice and its segment with it. However, I do not believe about a man that has the scent of Torah would hold onto flimsy and flawed reasons such as these. And therefore, if the one opposing him {that is, opposing Rav Palagi} has any fir reason in this, he should make his words known.
Except for this, the other matters that you wish to correct in the
machzorim such as in the
piyut Zechor Namta {nun mem tav} Edut Lo Tishkach miPi Zar'o, which you wish to correct
to Nun Aleph Mem Tav {na'amta?}. Behold, certainly purity of language, such as is appropriate to pray in Hebrew, since this is the language in which the ministering angels are attuned to, is
na`amta, for this is the root of the word in Hebrew,
nun aleph mem. However, one who does not change from the
nusach of the first ones and says
namta also is not messing up. And it is not as entered your mind that this is blaspheming, that the meaning of
namta is "you slept," from the root
nun mem vav, "you slept," as a language of sleep and slumber."
Behold, in reality, it is such in Hebrew. However, is it not known that the
paytanim made much use of Aramaic, and in the language of Talmud,
nam has the connotation of speech. And in Sifrei parshat Behaalotecha,
nam lo Rabbi Yoshiya, nam li Rabbi Yonatan, etc., and every instance of
neima in the Talmud is like this, and I shall not list them, for the entire Talmud is full of the like. And not only specifically the Talmud, but even in the language of Mishna, which is a clear and pure language, they also made use of this word. And at the end of Yevamot daf 122a, in the Mishna: "
Amar Rabbi Akiva veNomiti lo Ken haDevarim, etc." And Rashi explains
veNomiti as "and I said." And in Gittin, at the end of perek Titkabel, "
nomino lishliach." And in Zevachim daf 45b, "
noma Rabbi Shimon," Rashi explains in the name of Rabbi Meshulam the elder, that at the time of his death, he explained
"numa Rabbi Shimon" as like "Rabbi Shimon said."
And before I even bring {proof} from the language of the Talmud and the Mishnah, we can see a full Biblical passage, in
Ezra 4:8:
| ח רְחוּם בְּעֵל-טְעֵם, וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא, כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה, עַל-יְרוּשְׁלֶם--לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא, כְּנֵמָא. | 8 Rehum the commander and Shimshai the scribe wrote a letter against Jerusalem to Artaxerxes the king in this sort-- |
that the meaning of כְּנֵמָא is
kaasher neemar {"as was said"}, and the root of the word is
nam {
nun mem, rather than nun aleph mem}, for the
aleph at the end is to denote the plural. And also, this very matter is repeated in many places further in Ezra, and in the Concordance, at the end, which is on Daniel and Ezra, in the letter
kaf, and these are his words: "
kenam, keneima, that its explanation is
kaasher neemar."
And since we have proved that the root is
nam, if so, it is appropriate in the singular in the
girsa of
Zechor namta, for the
paytanim chose a light language.
Furthermore, what you correct in the vowels of
mimach {ממך}, with a
kametz under the
mem, and you correct it to
mimmecha {מִמְּךָ} with a
sheva under the
mem and a
kametz under the
chaf; or to
mimmekka{מִמֶּךָּ}, with a
dagesh {transforming to plosive
kaf} and a
kametz under the
kaf. Behold, I have no involvement in
dikduk, and specifically, this word I did not find it except in the second person singular, or to the second person plural {
mikkem -- מִכֶּם}, such as {Bereishit 42:16} שִׁלְחוּ מִכֶּם and also {Devarim 1:17} וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם. But talking to him {first person} whether singular or plural, and so too to a third person singular, it is
mimenu and
mimeni. And so too third person plural, it is
meihem.
Meanwhile the use of ממך we have not found except to the second person, as aforementioned, and we have found few of these. And therefore, there is not to hedge in on it the rules {
mishpat} of its vocalization.
And by way of comparison, in pausal form, the rule of its vocalization should be
mimach, with a
kametz under the
mem, just like the word
imach, for we also have עִמְּךָ יֵשֵׁב {as in Devarim 23:17} and in pausal form, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ {in Shemot 22:24}. But the word ממך we have found in pausal form with the
mem with a
seghol and the
kaf with a
kametz and a
dagesh {making it a plosive}, שִׁבְעָה גוֹיִם, רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ in Devarim 7:1. And so too in other places.
And it is known that even the experts in
dikduk have not found a correct reason for the
dagesh forte {which geminates the
kaf and makes it plosive in this word} and they said that it is for beautification of the word.
And therefore, in my opinion, even one who says at the end of a statement {in pausal form}
mimach in a place where there is need to make the stanzas equal {perhaps for meter or for rhyme}, he is not messing up.
And even so, it is fitting not to be strong in dispute for {trivial} matters such as this, {
Bemidbar 21}
| יד עַל-כֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמֹת ה: אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן. | 14 wherefore it is said in the book of the Wars of the LORD: Vaheb in Suphah, and the valleys of Arnon, |
{presumably a reference to Kiddushin 30b:
אמר רבי חייא בר אבא אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר (
במדבר כא) את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה
}
Zecharia 8:16:
| טז אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ--אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. | 16 These are the things that ye shall do: Speak ye every man the truth with his neighbour; execute the judgment of truth and peace in your gates; |
{presumably about the balance of truth and peace. And Shaareichem is appropriate here because of the name of Rav Shmuel Palagi's
kuntres}.
As your souls and the souls of the one who seeks your peace.
BeEzrat Hashem, something from Rav Shmuel Palagi soon.
The text of the teshuva, in Hebrew:
שו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא - או"ח סימן ב ד"ה את קולו
את קולו שמעתי קורא אלי מתוך קונטרס הנדפס אשר התוכח עם חכם אחד בעירו דברי ריבות בשעריך שערי תפלה על דבר קריאת שם הנכבד אם להטעים נגינתו מלרע או מלעיל. ומענין לענין באותו ענין אשר הגיה עוד ב' או ג' דברים במחזורים אשר לפי דעתו המתפלל כפי הנוסחא הישנה אשר במחזורים אינו אלא מחרף ומגדף. והנה אני תמה על שבחרו לשלוח שאלות הללו לחכמים ולרבנים זיל קרי הוא שאלו לבעלי מקרא, וגם אני מבחוץ ולא ידעתי מי הוא איש ריבו שכנגדו החולק עליו. וגם את מע"ל אם ראיתי שמו החתום לא ידענא ליה כי בריחוק מקום הוא ממני ולא אדע את האיש רק ידעתי את שיחו שיחה נאה. אך דומה לשיח במדבר מקום הפקר כאילו אין מכריע במקומם בדבר פשוט כזה עד שהוצרכו לשלוח למרחקים. והנה בחכמת הדקדוק אין לי יד ושם ולא למדתי מעולם אפילו אפס קצה מחכמה זו. אבל בדבר פשוט כזה אפילו תינוקות של בית רבן יודעים שרוב המלות מלרע זולת אם לא תהא אחרונה ראויה לקבל הטעימה או שאר טעמים אחרים ידועים למדקדקים שאז נדחה הטעם ממקומו הראוי והוא מלעיל. אבל בשם הנכבד למה יגרע שם אבינו מלבוא בו הטעם כמשפטו הלא הנו"ן נקודה בת"ג ונח נראה ולית כאן ספיקא שהטעם מלרע ולא שמענו מעולם שום פקפוק בדבר זה וכל המשנה אינו אלא טועה והמחזיק במחלוקת ועומד על דעתו לקרות מלעיל הוא עצמו מלרע וידו על התחתונה. וחלילה עוד לעורר מחלוקת בדבר הזה והתורה אמרה שם הקדוש ימחה על המים לעשות שלום ק"ו שלא יגרום מחלוקת, ולכן כל אחד מהצדדים יהיה נוח לרצות והעבר אין ואם אין לשכנגדו שום טעם בדבר רק מה שבא בקונטרס דבריו בטלים ואין כדאי להשיב עליהם ואנן מהחזנים ניקו ונגמר והלא זה דרכם כסל למו עבור השמעת קולם המה משברים כל מלה לשברי שברים ודברים אינם נשמעים זולתי קול ושברו עמו. אבל לא אאמין על אדם שיש לו ריח תורה יחזיק בטעמים חלושים ופגומים כאלו. ולכן אם יש לכשנגדו איזה טעם הגון בזה יודיע דבריו. זולת זה שאר דברים שרצה להגיה במחזורים כמו בפיוט זכר נמ"ת עדות לא תשכח מפי זרעו שהגיה מע"ל נאמ"ת. הנה בוודאי צחות הלשון כפי שראוי להתפלל בלשון הקודש שהוא לשון שמלאכי השרת נזקקין לו הוא נאמת שכן הוא שורש המלה בלה"ק נאם. אבל מי שאינו משנה נוסח הקדמונים ואומר נמ"ת ג"כ לא משתבש. ולא כמו שעלה על דעתו שזהו חירוף וגידוף כי נמת פירוש ישנת משורש נמו שנתם לשון שינה ותנומה. הנה אמת כי כן הוא בלשון הקודש אבל הלא ידוע שהרבה נשתמשו הפייטנים בלשון ארמי ובלשון תלמוד נם הוא לשון דיבור ובספרי פרשת בהעלותך נם לו ר' יאשי' נם לי ר' יונתן וכו', וכל מלת נימא שבתלמוד הוא כזה ולא אפרטם כי כל התלמוד מלא מזה ולאו דוקא בתלמוד אלא אפילו בלשון משנה שהוא לשון צח וברור ג"כ נשתמשו במלה זו. ובשלהי יבמות דף קכ"ב ע"א במשנה אמר ר"ע ונומיתי לו כן הדברים וכו'. ופי' רש"י ונומיתי ואמרתי. ובגיטין שלהי פרק תתקבל א"ר יוסי נומינו לשליח. ובזבחים דף מ"ה ע"ב נומא ר"ש פירש רש"י בשר ר' משלם הזקן שבשעת מיתתו פירש נומא ר"ש כמו אמר ר"ש. ועד שאני מביא מלשון התלמוד והמשנה אראנו מקרא מלא עזרא ד' ח' לארתחששתא מלכא כנמא שפירוש של כנמא כאשר נאמר והשורש נם כי האל"ף שבסוף כנמא הוא על שהוא לשון רבים וכן הוכפל דבר זה עצמו עוד בעזרא בכמה מקומות ובקונקארדאנסיאש בסופו שהוא על דניאל ועזרא באות הכ"ף וזה לשונו כנם כנמא שפירושו כאשר נאמר עכ"ל. וכיון שהוכחנו שהשורש נם א"כ שייך ליחיד נכח נמת ושפיר הגרסא זכור נמת כי הפייטנים בחרו לישנא קלילא. שוב מה שהגיה הניקוד במלת ממך בקמץ תחת המ"ם והגיה ממך בשו"א תחת המ"ם וקמ"ץ תחת הכ"ף או ממך בדגש וקמ"ץ תחת הכ"ף. הנה אין לי עסק בדקדוק ובפרט מלה זו לא מצאנוה רק ליחיד נוכח או לרבים לנוכח שלחו מכם. וכן הדבר אשר יקשה מכם. אבל למדבר בעדו הן ליחיד והן לרבים וכן ליחיד נסתר הוא ממנו ממני. וכן לרבים נסתרים הוא מהם ושימוש ממך לא מצאנו רק לנוכח כנ"ל ומעט מצינו מזה. ולכן אין לגדור בו משפט נקודתו. ולפי המדומה בהפסק מאמר משפט נקודתו ממך בקמץ תחת המ"ם כמו מלת עמך שג"כ עמך ישב ובהפסק מאמר את העני עמך אלא שמלת ממך מצינו בהפסק מאמר המ"ם בסגול והכ' קמוצה ודגושה שבעה גוים רבים ועצומים ממך דברים ז' א'. וכן בשאר מקומות. וידוע שאפי' חכמי הדקדוק לא מצאו טעם נכון לדגש החזק ואמרו שהוא לתפארת המלה. ולכן לדעתי אף האומר בהפסק מאמר ממך במקום הצורך להשוות החרוזים לא משתבש. ועכ"פ ראוי שלא להחזיק במחלוקת עבור ענינים כאלו ואת והב בסופה אמת ושלום שפטו בשעריכם. כנפשכם ונפש הדורש שלומכם
There, they point out that in the original version of Adir Hu, there is no kabbir hu, lamud hu, and at the end there was an acrostic of the author's name, Yaakov. I would note that lammud hu was one of the things which bothered Rabbi Shmuel Palagi.
