| יד וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית--זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא: נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי. | 14 Now the name of the man of Israel that was slain, who was slain with the Midianitish woman, was Zimri, the son of Salu, a prince of a fathers' house among the Simeonites. |
Rashi writes on this:
| The name of the Israelite man: In the place it [Scripture] traces the lineage of the righteous man for praise, it traces the lineage of the wicked man for shame. — [Mid. Tanchuma Pinchas 2, Num. Rabbah 21:3] | ושם איש ישראל וגו': במקום שייחס את הצדיק לשבח ייחס את הרשע לגנאי: |
My own explanation of this, which I believe holds up even after analyzing the sources, is that in the previous section, at the end of parshat Balak, it was an unnamed Israelite man and an unnamed Midianite woman. Here, the Torah shines a spotlight on him, and deprives him of his anonymity. How embarrassing for Zimri. And this shame is not only cast upon him, but on his entire family. Thus, it provides a very complete yichus. And it does the same for Cosbi bat Tzur, who was previously anonymous. And similarly, Hashem praises Pinchas' actions, and in doing so mentions him, his father, and his grandfather, just to make sure everyone knows who did this and to give praise to everyone associated with him.
If we look at Rashi's sources, we see something interesting. He does not mention yichus, but rather pirsum, promulgation. This fits in precisely with my theory. Thus, in Midrash Tanchuma,
ושם איש ישראל המוכה וגו
כשם שהקדוש ברוך הוא מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם, כך מתעסק בגנות הרשעים לפרסמן בעולם.
פרסם פנחס לשבח,
ופרסם זמרי לגנאי.
עליהם נאמר: זכר צדיק לברכה, ושם רשעים ירקב (משל' י ז
Now, it is true that it follows it up immediately with an analysis of his various names in various unflattering interpretations:
זמרי בן סלוא נשיא בית אב.אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:שלשה שמות היו לזמרי, ואלו הן:זמרי בן סלוא,ושאול בן הכנענית,ושלומיאל בן צורישדי.זמרי, על שנעשה על אותה המדינית כביצה מוזרת.בן סלוא, שהסליא עון משפחתו.שאול, על שהשאיל עצמו לעבירה.בן הכנענית, שעשה מעשה כנען.ומה שמו?שלומיאל בן צורישדי שמו.
and that is one of the suggestions Rabbenu Ephraim offers in explaining Rashi, that the yichus to Genai is the unflattering meanings of all these names attributed to him. Perhaps this was Rashi's intent, and I would add why Rashi changes פרסם to יחס. But really, in terms of the midrash, it seems that one subject ends and another begins here, and I believe we can understand Rashi in this way as well, of shining the spotlight on him and his entire lineage, rather than let him hide in anonymity.
Another source for Rashi, from the Judaica Press translation above, is Bemidbar Rabba. But Bamidbar Rabba is a late midrash, perhaps authored about the same time as Rashi. Many scholars say that it was not available to Rashi. But Bemidbar Rabba reworks this midrash a bit, in terms of order, in a way to truly sever the two points. Thus:
מה ראה הקב"ה ליחס פינחס אחר מעשה זה?
שבשעה שנדקר זמרי בן סלוא אמרו חכמים:
ו' שמות יש לו לזמרי:
זמרי בן סלוא,
ושאול בן כנענית,
ושלומיאל בן צורי שדי.
זמרי, שנעשה על אותה מדינית, כביצה המוזרת.
בן סלוא, בן שסילא עון משפחתו.
שאול, שהשאיל עצמו לעבירה.
בן הכנענית, שעשה מעשה כנען.
ומה שמו?
שלומיאל.
את מוצא בשעה שנדקר זמרי עמדו השבטים עליו ואמרו: ראיתם בן פוטיאל זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים הרג נשיא מישראל!
לפיכך בא הכתוב ליחסו, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, לכך אמר: הנני נותן לו את בריתי שלום, שעדיין הוא קיים.
וכן הוא אומר: (מלאכי ב) בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא.
והיתה לו ולזרעו אחריו ויכפר
וכי קרבן הקריב, שנאמר: בו כפרה?
אלא ללמדך, שכל השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן.
ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית
כשם שהקדוש ברוך הוא מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסם בעולם, כך מתעסק בגנותן של רשעים, לפרסמן בעולם. פינחס פרסמו לשבח וזמרי לגנאי, עליהם נאמר: (משלי י) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב.
נשיא בית אב לשמעוני
שכל הפוגם את עצמו פוגם את משפחתו עמו.
True, it talks about the yichus of Pinchas and then the material of the negative interpretation of Zimri's names, before transitioning into the accusations of the hamon am about Yisro fattening calves for Avodah Zarah.
But all of that ended well above. And then, only towards the end, separate from any negative interpretations of Zimri's names, on the pasuk mentioning Zimri, it just talks about pirsum of the righteous for good and the wicked for shame. And indeed, Midrash Rabba follows it up by explaining that the mention of נשיא בית אב לשמעוני is that he is not only embarrassing himself, but his family as well.
The ending phrase, from Mishlei, of זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, is not the only place we find pirsum lignai. In Yoma 38a, we have a Mishna which states:
דף לח, א משנה ואלו לגנאי של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים נאמר (משלי י) זכר צדיק לברכה ועל אלו נאמר (משלי י) ושם רשעים ירקב:
The previous Mishna was pirsum lishvach:
דף לז, א משנה בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו ושם שני שעירים וקלפי היתה שם ובה שני גורלו' של אשכרוע היו ועשאן בן גמלא של זהב והיו מזכירים אותו לשבח בן קטין עשה י"ב דד לכיור שלא היה לו אלא שנים ואף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יוה"כ של זהב הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתח היכל ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה נקנור נעשו נסים לדלתותיו והיו מזכירין אותן לשבח:
And so it seems pretty clear to me that this is what is going on.
There is another possibility, which I personally do not find the most likely. In parshat Vaychi, in Yaakov's blessings, Rashi says:
| 6. Let my soul not enter their counsel; my honor, you shall not join their assembly, for in their wrath they killed a man, and with their will they hamstrung a bull. | ו. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: | |
| Let my soul not enter their counsel: This is the [future] incident of Zimri [that Jacob is referring to], when the tribe of Simeon gathered to bring the Midianitess before Moses, and they said to him, “Is this one forbidden or permitted? If you say she is forbidden, who permitted you to marry Jethro’s daughter?” Let my name not be mentioned in connection with that affair. [Therefore, the Torah depicts Zimri as] “Zimri the son of Salu, the prince of a father’s house of the Simeonites” (Num. 25:14), but [Scripture] did not write, “the son of Jacob.” - [from Sanh. 82a, Gen. Rabbah 99:6] | בסודם אל תבא נפשי: זה מעשה זמרי, כשנתקבצו שבטו של שמעון להביא את המדינית לפני משה, ואמרו לו זו אסורה או מותרת, אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך, אל יזכר שמי בדבר, שנאמר (במדבר כה יד) זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני, ולא כתב בן יעקב: | |
| my honor, you shall not join: My name shall not join them there, as it is said: “Korah the son of Izhar the son of Kehath the son of Levi” (Num. 16:1), but it does not say, “the son of Jacob.” In (I) Chronicles (7:22f.), however, it says,“the son of Korah the son of Izhar the son of Kehath the son of Levi the son of Israel.” - [from Tanchuma Vayechi 10] \b my honor, you shall not join \b0כָּבוֹד, honor, is a masculine noun. [Therefore,] you must explain [this passage] as if he (Jacob) is speaking to the honor and saying, “You, my honor, shall not join them,” like“You shall not join (תֵחַד) them in burial” (Isa. 14:20). [Since the word (תֵּחַד) includes a prefixed“tav,” it can be either the second person masculine or the third person feminine. Since כָּבוֹד is a masculine noun, the verb must be second person.] | בקהלם: כשיקהיל קרח שהוא משבטו של לוי את כל העדה על משה ועל אהרן: | |
| their assembly: When Korah, who is of the tribe of Levi, assembles the whole congregation against Moses and against Aaron. — [From Tanchuma Vayechi 10] | אל תחד כבודי: שם, אל יתיחד עמהם שמי, שנאמר (במדבר טז א) קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, ולא נאמר בן יעקב אבל בדברי הימים כשנתייחסו בני קרח על הדוכן, נאמר (דה"א ו כב) בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל: |
and he has the noted sources to back him up in this. In this instance, we of course have Korach with whom Yaakov does not associate his name, but he is paired with Zimri, who also has a lineage who only goes up to Shimon.
This could be Rashi's intent in yichus for genai, since there is no association with Yaakov; Pinchas, admittedly, has no association with Yaakov, but he is associated with Aharon. And that way Rashi could be somewhat consistent across his various commentaries.
Siftei Chachamim suggests this, that the genei is the severing of the yichus, and grapples with it in all its farfetched glory. But besides the forced nature of this peshat, I don't think Rashi intended this, because Rashi was working off of Midrash Tanchuma and this is not at all the meaning of Midrash Tanchuma.
Rather, I would assert that the meaning is as I explained above -- shining the spotlight on both the wicked and the righteous, with all their lineage, to respectively grant them notoriety and glory.
No comments:
Post a Comment