Thursday, July 02, 2009

Galen on the Jews; the Jews on Galen

Back when I was learning masechet Chullin (and then hilchos shechita), I supplemented my learning with a bit of ancient, medieval, and modern science which I felt might be useful in understanding the various gemaras. From back then, I came across a book called Galen on Jews and Christians.

Galen had a few choice words to say about Jews (this from a different book):

Thus, he did not look to kindly on Jewish epistemology, as far as he understood it in his limited experience. He did not like how they "proved" things via appeal to authority and tradition, but was much in favor of experiential knowledge.

Given this background, I would interpret the following story in Bereishit Rabba as a probably fictional polemic, to argue the opposite perspective: that there was value and truth to tradition. To this end, they took a known scientific "fact" (which only now via modern science we know to be bunk), the age of a snake's gestation, which is brought down in a brayta; took a midrashic derivation of that fact (where often Chazal derive from pesukim things already known, even unto that the sun rises in the east or the direction of Bavel from Eretz Yisrael); and have the fictional adversary banging his head against the wall for having wasted so much time studying the world for proof, whereas the rabbinic epistemology truth without so much effort.

But I do not believe that this counter-polemic was intended to imply that all, or most, of Chazal's knowledge of science comes from sod Hashem liyreav, or that they did not in general turn to the scientific wisdom of the umot haOlam. I have more to discuss about this midrash, but I hope to do so in a later post. (Meanwhile, see Divrei Chaim's discussion of this midrash, as well as the comment section.) For now, here is that Midrash:
בהמה גסה טהורה יולדת לתשעה חדשים,
בהמה גסה טמאה יולדת לי"ב חדשים.
בהמה דקה טהורה יולדת לה' חדשים,
והכלב לחמשים יום,
והחתול לחמשים ושנים,
והחזיר לששים יום.
והנמייה לשבעים יום,
הצבי והשועל לו' חדשים,
ושאר כל השרצים לששה חדשים.
והארי והדוב והנמר והפיל והקוף הקיפוד לשלוש שנים.
והנחש לשבע שנים,
והאפעה לשבעים שנה.

פילוסופוס אחד בקש לידע לכמה הנחש מוליד?
כיון שראה אותם מתעסקין זה עם זה, נטלן ונתנן בחבית והיה מספיק להם מזונות עד שילדו.

כיון שעלו הזקנים לרומי שאלו את רבן גמליאל.
אמר ליה: לכמה הנחש מוליד? ולא יכול להשיבו ונתכרכמו פניו.
פגע בו רבי יהושע ופניו חולנית, אמר לו: למה פניך חולנית?
אמר לו: שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבו.
אמר לו: מה היא?
אמר: לכמה נחש מוליד?
אמר לו: לשבע שנים.
אמר לו: מנא לך?
אמר לו: הכלב חיה טמאה ומוליד לחמשים יום, ובהמה טמאה יולדת לי"ב חודש. וכתיב: ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, וכשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מהבהמה שבעה.
כמפני רמשא סלק ואמר ליה. התחיל מטיח ראשו לכותל.
אמר: כל מה שעמלתי שבע שנים, בא זה והושיטו לי בקנה אחד:

No comments:


Blog Widget by LinkWithin