Monday, November 28, 2011

Peshita on Bereshit perek 21

Masoretic Text
Onkelos
English for MT
Peshitta
Bereishit 21:


Interesting changes marked in bold red.


א וַיהוָה פָּקַד אֶת-שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.  
וַייָ דְּכִיר יָת שָׂרָה, כְּמָא דַּאֲמַר; וַעֲבַד יְיָ לְשָׂרָה, כְּמָא דְּמַלֵּיל.
1 And the LORD remembered Sarah as He had said, and the LORD did unto Sarah as He had spoken.  
ומריא אתדכר לסרא איך דאמר ועבד מריא לסרא איך דמלל:



ב וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן, לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים.  
וְעַדִּיאַת וִילֵידַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם בַּר, לְסֵיבְתוֹהִי, לְזִמְנָא, דְּמַלֵיל יָתֵיהּ יְיָ.
2 And Sarah conceived, and bore Abraham a son in his old age, at the set time of which God had spoken to him. 
ובטנת סרא וילדת לאברהם ברא לסיבותה לזבנא דמלל עמה אלהא:

ג וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ, אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה--יִצְחָק.  
וּקְרָא אַבְרָהָם יָת שׁוֹם בְּרֵיהּ דְּאִתְיְלִיד לֵיהּ, דִּילֵידַת לֵיהּ שָׂרָה--יִצְחָק.
3 And Abraham called the name of his son that was born unto him, whom Sarah bore to him, Isaac. 
וקרא אברהם שם ברה דאתילד לה דילדת לה סרא איסחק:

ד וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, בֶּן-שְׁמֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים.  
וּגְזַר אַבְרָהָם יָת יִצְחָק בְּרֵיהּ, בַּר תְּמָנְיָא יוֹמִין, כְּמָא דְּפַקֵּיד יָתֵיהּ, יְיָ.
4 And Abraham circumcised his son Isaac when he was eight days old, as God had commanded him.
וגזר אברהם לאיסחק ברה בר תמניא יומין איך דפקדה אלהא:

ה וְאַבְרָהָם, בֶּן-מְאַת שָׁנָה, בְּהִוָּלֶד לוֹ, אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.  
וְאַבְרָהָם, בַּר מְאָה שְׁנִין, כַּד אִתְיְלִיד לֵיהּ, יָת יִצְחָק בְּרֵיהּ.
5 And Abraham was a hundred years old, when his son Isaac was born unto him.
ואברהם בר מאא הוא שנין כד אתילד לה איסחק ברה:

ו וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים:  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי.  
וַאֲמַרַת שָׂרָה--חֶדְוָא, עֲבַד לִי יְיָ:  כָּל דְּשָׁמַע, יִחְדֵּי לִי.
6 And Sarah said: 'God hath made laughter for me; every one that heareth will laugh on account of me.' 
ואמרת סרא חדותא רבתא עבד לי אלהא יומנא כל דשמע נחדא לי:

ז וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה:  כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו.  
וַאֲמַרַת, מְהֵימָן דַּאֲמַר לְאַבְרָהָם וְקַיֵּים, דְּתוֹנֵיק בְּנִין, שָׂרָה:  אֲרֵי יְלֵידִית בַּר, לְסֵיבְתוֹהִי.
7 And she said: 'Who would have said unto Abraham, that Sarah should give children suck? for I have borne him a son in his old age.'
ואמרת מן אמר לאברהם דתינקי בניא סרא דילדת לה ברא לסיבותה:

ח וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַיִּגָּמַל; וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק.  
וּרְבָא רָבְיָא, וְאִתְחֲסִיל; וַעֲבַד אַבְרָהָם מִשְׁתְּיָא רַבָּא, בְּיוֹמָא דְּאִתְחֲסִיל יִצְחָק.
 8 And the child grew, and was weaned. And Abraham made a great feast on the day that Isaac was weaned.
ורבא טליא ואתחסל ועבד אברהם משתיא רבא ביומא דאתחסל איסחק:

ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק.  
וַחֲזָת שָׂרָה יָת בַּר הָגָר מִצְרֵיתָא, דִּילֵידַת לְאַבְרָהָם--מְחַיֵּיךְ.
9 And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she had borne unto Abraham, making sport. 
וחזת סרא לבר הגר מצריתא דילדת לאברהם מגחך:


י וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.  
וַאֲמַרַת, לְאַבְרָהָם, תָּרֵיךְ אַמְתָּא הָדָא, וְיָת בְּרַהּ:  אֲרֵי לָא יֵירַת בַּר אַמְתָּא הָדָא, עִם בְּרִי עִם יִצְחָק.
10 Wherefore she said unto Abraham: 'Cast out this bondwoman and her son; for the son of this bondwoman shall not be heir with my son, even with Isaac.' 
ואמרת לאברהם אפקיה לאמתא הדא ולברה מטל דלא נארת בר אמתא הנא עם ברי איסחק:




יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ.  
וּבְאֵישׁ פִּתְגָמָא לַחְדָּא, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, עֵיסַק בְּרֵיהּ.
11 And the thing was very grievous in Abraham's sight on account of his son. 
ואתבאש פתגמא טב בעיני אברהם על צבותא דברה:

יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:  כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.  
וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָהָם, לָא יִבְאַשׁ בְּעֵינָךְ עַל עוּלֵימָא וְעַל אַמְתָּךְ--כֹּל דְּתֵימַר לָךְ שָׂרָה, קַבֵּיל מִנַּהּ:  אֲרֵי בְּיִצְחָק, יִתְקְרוֹן לָךְ בְּנִין.
12 And God said unto Abraham: 'Let it not be grievous in thy sight because of the lad, and because of thy bondwoman; in all that Sarah saith unto thee, hearken unto her voice; for in Isaac shall seed be called to thee.
ואמר אלהא לאברהם לא נתבאש בעיניך על טליא ועל אמתך כל דאמרא לך סרא שמע בקלה מטל דבאיסחק נתקרא לך זרעא:

יג וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ:  כִּי זַרְעֲךָ, הוּא.  
וְאַף יָת בַּר אַמְתָּא, לְעַמָּא אֲשַׁוֵּינֵיהּ:  אֲרֵי בְּרָךְ, הוּא.
13 And also of the son of the bondwoman will I make a nation, because he is thy seed.' 
ואף ברה דאמתא לעמא רבאי אעבדיוהי מטל דזרעך הו:

ידוַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.  
וְאַקְדֵּים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וּנְסֵיב לַחְמָא וְרֻקְבָּא דְּמַיָּא וִיהַב לְהָגָר שַׁוִּי עַל כַּתְפַּהּ, וְיָת רָבְיָא--וְשַׁלְּחַהּ; וַאֲזַלַת וּטְעָת, בְּמַדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.
14 And Abraham arose up early in the morning, and took bread and a bottle of water, and gave it unto Hagar, putting it on her shoulder, and the child, and sent her away; and she departed, and strayed in the wilderness of Beer-sheba. 
וקדם אברהם בצפרא ונסב לחמא ורקבא דמיא רהב להגר וסם על כתפה ולטליא ושדרה ואזלת וטעת במדברא דבר שבע:

טו וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן-הַחֵמֶת; וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם.  
וּשְׁלִימוּ מַיָּא, מִן רֻקְבָּא; וּרְמָת יָת רָבְיָא, תְּחוֹת חַד מִן אִילָנַיָּא.
15 And the water in the bottle was spent, and she cast the child under one of the shrubs.
וגמרו מיא מן רקבא וארמיתה לטליא תחית חד מן סיחא:

טז וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.  
וַאֲזַלַת וִיתֵיבַת לַהּ מִקֳּבֵיל, אַרְחֵיקַת כְּמֵיגַד בְּקַשְׁתָּא, אֲרֵי אֲמַרַת, לָא אֶחְזֵי בְּמוֹתֵיהּ דְּרָבְיָא; וִיתֵיבַת מִקֳּבֵיל, וַאֲרֵימַת יָת קָלַהּ וּבְכָת.
16 And she went, and sat her down over against him a good way off, as it were a bow-shot; for she said: 'Let me not look upon the death of the child.' And she sat over against him, and lifted up her voice, and wept. 
ואזלת ויתבת ** מן קבול ארחקת איד משדא בקשתא מטל דאמרת דלא אחזא במותה דטליא ויתבת מן קבול וארימת קלה ובכת:

יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-לָּךְ הָגָר; אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם.  
וּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ, יָת קָלֵיהּ דְּרָבְיָא, וּקְרָא מַלְאֲכָא דַּייָ לְהָגָר מִן שְׁמַיָּא, וַאֲמַר לַהּ מָא לִיךְ הָגָר; לָא תִּדְחֲלִין, אֲרֵי שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ קָלֵיהּ דְּרָבְיָא בַּאֲתַר דְּהוּא תַּמָּן.
17 And God heard the voice of the lad; and the angel of God called to Hagar out of heaven, and said unto her: 'What aileth thee, Hagar? fear not; for God hath heard the voice of the lad where he is. 
ושמע אלהא בקלה דטליא וקרא מלאכה דאלהא להגר מן שמיא ואמר לה מא לכי הגר לא תדחלין מטל דשמע אלהא בקלה דטליא אתר דהו:

יח קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ:  כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל, אֲשִׂימֶנּוּ.  
קוּמִי טוֹלִי יָת רָבְיָא, וְאַתְקִיפִי יָת יְדִיךְ בֵּיהּ:  אֲרֵי לְעַם סַגִּי, אֲשַׁוֵּינֵיהּ.
18 Arise, lift up the lad, and hold him fast by thy hand; for I will make him a great nation.' 
קומי שקולי לטליא וחמסני אידיכי בה מטל דלעמא רבא אעבדיוהי:

יט וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת, מַיִם, וַתַּשְׁקְ, אֶת-הַנָּעַר.  
וּגְלָא יְיָ יָת עֵינַהָא, וַחֲזָת בֵּירָא דְּמַיָּא; וַאֲזַלַת וּמְלָת יָת רֻקְבָּא, מַיָּא, וְאַשְׁקִיאַת, יָת רָבְיָא.
19 And God opened her eyes, and she saw a well of water; and she went, and filled the bottle with water, and gave the lad drink. 
ופתח אלהא עיניה וחזת בארא דמיא ואזלת ומלת רקבא מיא ואשקיתה לטליא:



כ וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת-הַנַּעַר, וַיִּגְדָּל; וַיֵּשֶׁב, בַּמִּדְבָּר, וַיְהִי, רֹבֶה קַשָּׁת.  
וַהֲוָה מֵימְרָא דַּייָ בְּסַעֲדֵיהּ דְּרָבְיָא, וּרְבָא; וִיתֵיב, בְּמַדְבְּרָא, וַהֲוָה, רָבֵי קַשָּׁתָא.
20 And God was with the lad, and he grew; and he dwelt in the wilderness, and became an archer. 
והוא אלהא עמה עם טליא ורבא ויתב במדברא דפרן וילף יהוא קשתא במדברא דפרן:

כא וַיֵּשֶׁב, בְּמִדְבַּר פָּארָן; וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  {פ
וִיתֵיב, בְּמַדְבְּרָא דְּפָארָן; וּנְסֵיבַת לֵיהּ אִמֵּיהּ אִתְּתָא, מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם.
21 And he dwelt in the wilderness of Paran; and his mother took him a wife out of the land of Egypt. {P}
ונסבת לה אמה אנתתא מן  בארעא דמצרין:



כב וַיְהִי, בָּעֵת הַהִוא, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, אֶל-אַבְרָהָם לֵאמֹר:  אֱלֹהִים עִמְּךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה עֹשֶׂה.  
וַהֲוָה, בְּעִדָּנָא הַהוּא, וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכוֹל רַב חֵילֵיהּ, לְאַבְרָהָם לְמֵימַר:  מֵימְרָא דַּייָ בְּסַעֲדָךְ, בְּכֹל דְּאַתְּ עָבֵיד.
22 And it came to pass at that time, that Abimelech and Phicol the captain of his host spoke unto Abraham, saying: 'God is with thee in all that thou doest. 
והוא בזבנא הו ואמר אבימלך ופיכל רב חילה לאברהם **** אלהא עמך בכל דעבד אנה:

כג וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ.  
וּכְעַן, קַיֵּים לִי בְּמֵימְרָא דַּייָ הָכָא, דְּלָא תְּשַׁקַּר בִּי, וּבִבְרִי וּבְבַר בְּרִי; כְּטֵיבוּתָא דַּעֲבַדִית עִמָּךְ, תַּעֲבֵיד עִמִּי, וְעִם אַרְעָא, דְּאִתּוֹתַבְתְּ בַּהּ.
23 Now therefore swear unto me here by God that thou wilt not deal falsely with me, nor with my son, nor with my son's son; but according to the kindness that I have done unto thee, thou shalt do unto me, and to the land wherein thou hast sojourned.'
והשא ימי לי באלהא הרכא דלא תרגל בי ובטוהמי ובשרבתי ואיך טיבותא דעבדת עמך עבד עמי ועם ארעא דעמרת בה:



כד וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אָנֹכִי, אִשָּׁבֵעַ.  
וַאֲמַר, אַבְרָהָם, אֲנָא, אֲקַיֵּים.
 24 And Abraham said: 'I will swear.' 
ואמר אברהם אנא אמא :

כה וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.  
וְאוֹכַח אַבְרָהָם, יָת אֲבִימֶלֶךְ, עַל עֵיסַק בֵּירָא דְּמַיָּא, דַּאֲנַסוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.
25 And Abraham reproved Abimelech because of the well of water, which Abimelech's servants had violently taken away.
ואכס אברהם לאבימלך על צבותא דבארא דמיא דחפרו עבדוהי דאברהם ושקלוה עבדוהי דאבימלך:

כו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ--לֹא יָדַעְתִּי, מִי עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם-אַתָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי--בִּלְתִּי הַיּוֹם.  
וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ--לָא יְדַעִית, מַאן עֲבַד יָת פִּתְגָמָא הָדֵין; וְאַף אַתְּ לָא חַוֵּית לִי, וְאַף אֲנָא לָא שְׁמַעִית--אֱלָהֵין יוֹמָא דֵּין.
 26 And Abimelech said: 'I know not who hath done this thing; neither didst thou tell me, neither yet heard I of it, but to-day.' 
ואמר אבימלך לא ידעת מנו עבד פתנמא הנא ואף אנת לא חויתני ואף אנא לא שמעת אלא אן יומנא:

כז וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר, וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ; וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, בְּרִית.  
וּדְבַר אַבְרָהָם עָן וְתוֹרִין, וִיהַב לַאֲבִימֶלֶךְ; וּגְזַרוּ תַּרְוֵיהוֹן, קְיָם.
27 And Abraham took sheep and oxen, and gave them unto Abimelech; and they two made a covenant.  
ודבר אברהם ענא ותורא ויהב לאבימלך ואקימו תריהון קימא:

כח וַיַּצֵּב אַבְרָהָם, אֶת-שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן--לְבַדְּהֶן.  
וַאֲקֵים אַבְרָהָם, יָת שְׁבַע חֻרְפָן דְּעָן--בִּלְחוֹדֵיהוֹן.
28 And Abraham set seven ewe-lambs of the flock by themselves. 
ואקים אברהם שבע פרתא דענא בלחודיהין:

כט וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם:  מָה הֵנָּה, שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ, לְבַדָּנָה.  
וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ, לְאַבְרָהָם:  מָא אִנִּין, שְׁבַע חֻרְפָן אִלֵּין, דַּאֲקֵימְתָּא, בִּלְחוֹדֵיהוֹן.
29 And Abimelech said unto Abraham: 'What mean these seven ewe-lambs which thou hast set by themselves?' 
ואמר אבימלך לאברהם מנא אנין הלין שבע פרתא דענא **** דאקימת בלהודיהין:

ל וַיֹּאמֶר--כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשֹׂת, תִּקַּח מִיָּדִי:  בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר הַזֹּאת.  
וַאֲמַר--אֲרֵי יָת שְׁבַע חֻרְפָן, תְּקַבֵּיל מִן יְדִי:  בְּדִיל דִּתְהֵי לִי לְסָהֲדוּ, אֲרֵי חֲפַרִית יָת בֵּירָא הָדֵין.
30 And he said: 'Verily, these seven ewe-lambs shalt thou take of my hand, that it may be a witness unto me, that I have digged this well.' 
ואמר דשבע פרתא תסב מן אידי מטל דתהוא לי סהדותא דחפרת בארא הדא:

לא עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע:  כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם.  
עַל כֵּין, קְרָא לְאַתְרָא הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע:  אֲרֵי תַּמָּן קַיִּימוּ, תַּרְוֵיהוֹן.
31 Wherefore that place was called Beer-sheba; because there they swore both of them.
מטל הנא קרא לאתרא הו באר שבע מטל דתמן ימיו תריהון:

לבוַיִּכְרְתוּ בְרִית, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ, וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ, אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.  
וּגְזַרוּ קְיָם, בִּבְאֵר שָׁבַע; וְקָם אֲבִימֶלֶךְ, וּפִיכוֹל רַב חֵילֵיהּ, וְתָבוּ, לַאֲרַע פְּלִשְׁתָּאֵי.
32 So they made a covenant at Beer-sheba; and Abimelech rose up, and Phicol the captain of his host, and they returned into the land of the Philistines.
ואקימו קימא בבאר שבע וקם אבימלך ופיכל רב חילה והפכו לארעא דפלשתיא:

לג וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם--בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם.  
וּנְצַב נִצְבָּא, בִּבְאֵר שָׁבַע; וְצַלִּי תַּמָּן--בִּשְׁמָא דַּייָ, אֱלָהּ עָלְמָא.
 33 And Abraham planted a tamarisk-tree in Beer-sheba, and called there on the name of the LORD, the Everlasting God. 
ונצב אברהם נצבתא בבאר שבע וקרא תמן בשמה דמריא אלהא דעלמא:

לד וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, יָמִים רַבִּים.  {פ
וְאִתּוֹתַב אַבְרָהָם בַּאֲרַע פְּלִשְׁתָּאֵי, יוֹמִין סַגִּיאִין.
34 And Abraham sojourned in the land of the Philistines many days. {P}
ועמר אברהם בארעא דפלשתיא יומתא סגיאא:

No comments:

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin