Peshita for Beresihit perek 19

Masoretic Text

Onkelos

English for MT

Peshitta

Bereishit 18:

Interesting changes marked in bold red.

א וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.  

וְעָאלוּ תְּרֵין מַלְאֲכַיָּא לִסְדוֹם, בְּרַמְשָׁא, וְלוֹט, יָתֵיב בְּתַרְעָא דִּסְדוֹם; וַחֲזָא לוֹט וְקָם לְקַדָּמוּתְהוֹן, וּסְגֵיד עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא.

1 And the two angels came to Sodom at even; and Lot sat in the gate of Sodom; and Lot saw them, and rose up to meet them; and he fell down on his face to the earth; 

ואתו תרין מלאכין לסדום ברמשא ולוט יתב בתרעא דסדום וחזא אנון לוט וקם לאורעהון וסגד על אפוהי על ארעא:

ב וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין.  

וַאֲמַר בְּבָעוּ כְּעַן רִבּוֹנַי, זוּרוּ כְּעַן לְבֵית עַבְדְּכוֹן וּבִיתוּ וְאַסְחוֹ רַגְלֵיכוֹן, וְתַקְדְּמוּן, וּתְהָכוּן לְאוֹרַחְכוֹן; וַאֲמַרוּ לָא, אֱלָהֵין בִּרְחוֹבָא נְבִית.

2 and he said: 'Behold now, my lords, turn aside, I pray you, into your servant's house, and tarry all night, and wash your feet, and ye shall rise up early, and go on your way.' And they said: 'Nay; but we will abide in the broad place all night.'

ואמר בעא אנא מנכון מרי סטו לבית עבדכון ובותו ואשיגו רגליכון וקדמו וזלו לאורחכון ואמרו לא ** בשוקא נבות:

ג וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד--וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.  

וְאַתְקֵיף בְּהוֹן לַחְדָּא--וְזָרוּ לְוָתֵיהּ, וְעָאלוּ לְבֵיתֵיהּ; וַעֲבַד לְהוֹן מִשְׁתְּיָא, וּפַטִּיר אֲפָא לְהוֹן וַאֲכַלוּ.

 3 And he urged them greatly; and they turned in unto him, and entered into his house; and he made them a feast, and did bake unleavened bread, and they did eat. 

ואלץ אנון לוט טב וסטו לותה ועלו לביתה ועבד להון משתיא ופטירא אפא להון ולעסו:

ד טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן:  כָּל-הָעָם, מִקָּצֶה.  

עַד, לָא שְׁכִיבוּ, וַאֲנָשֵׁי קַרְתָּא אֲנָשֵׁי סְדוֹם אַקִּיפוּ עַל בֵּיתָא, מֵעוּלֵימָא וְעַד סָבָא:  כָּל עַמָּא, מִסּוֹפֵיהּ.

4 But before they lay down, the men of the city, even the men of Sodom, compassed the house round, both young and old, all the people from every quarter. 

ועדכיל לא דמכו ואנשי קריתא אנשי סדום אתכרכוהי לביתא מן עלימא ועדמא לסבא וכלה עמא מן סכה:

ה וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם.  

וּקְרוֹ לְלוֹט וַאֲמַרוּ לֵיהּ, אָן גֻּבְרַיָּא דַּאֲתוֹ לְוָתָךְ בְּלֵילְיָא; אַפֵּיקִנּוּן לְוָתַנָא, וְנִדַּע יָתְהוֹן.

5 And they called unto Lot, and said unto him: 'Where are the men that came in to thee this night? bring them out unto us, that we may know them.' 

וקרו ללוט ואמרו לה איכא אנון גברא דאתו לותך בלליא אפק אנון לן ונדע אנון:

ו וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו.  

וּנְפַק לְוָתְהוֹן לוֹט, לְתַרְעָא; וְדַשָּׁא, אֲחַד בָּתְרוֹהִי.

6 And Lot went out unto them to the door, and shut the door after him. 

ונפק לוט לותהון לתרעא ותרעא אחד בתרה:

ז וַיֹּאמַר:  אַל-נָא אַחַי, תָּרֵעוּ.  

וַאֲמַר:  בְּבָעוּ כְּעַן אַחַי, לָא תַּבְאֲשׁוּן.

7 And he said: 'I pray you, my brethren, do not so wickedly.

ואמר להון לוט לא תבאשון אחי:

ח הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ--אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי.  

הָא כְּעַן לִי תַּרְתֵּין בְּנָן, דְּלָא יְדַעוּנִין גְּבַר--אַפֵּיק כְּעַן יָתְהוֹן לְוָתְכוֹן, וַעֲבִידוּ לְהוֹן כִּדְתָקֵין בְּעֵינֵיכוֹן; לְחוֹד לְגֻבְרַיָּא הָאִלֵּין, לָא תַּעְבְּדוּן מִדָּעַם, אֲרֵי עַל כֵּין עָאלוּ, בִּטְלַל שָׁרִיתִי.

8 Behold now, I have two daughters that have not known man; let me, I pray you, bring them out unto you, and do ye to them as is good in your eyes; only unto these men do nothing; forasmuch as they are come under the shadow of my roof.' 

הא אית לי תרתין בנן דלא ידע אנין גבר אפק אנין לכון ועבדו להין איך דשפיר בעיניכון בלחוד לגברא הלין לא תעבדון מדם מטל דעלו לטללא דקריתי:

ט וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ-הָלְאָה, וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט--עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם; וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת.  

וַאֲמַרוּ קְרַב לְהַלְאָה, וַאֲמַרוּ חַד אֲתָא לְאִתּוֹתָבָא וְהָא דָּאֵין דִּינָא--כְּעַן, נַבְאֵישׁ לָךְ מִדִּילְהוֹן; וְאַתְקִיפוּ בְּגֻבְרָא בְּלוֹט לַחְדָּא, וּקְרִיבוּ לְמִתְבַּר דַּשָּׁא.

9 And they said: 'Stand back.' And they said: 'This one fellow came in to sojourn, and he will needs play the judge; now will we deal worse with thee, than with them.' And they pressed sore upon the man, even Lot, and drew near to break the door.

ואמרו פרוק להל ואמרו חד אתא למתתותבו עמן והא דאן לן דינא השא נבאש לך מן דלהון ואתכתש עם גברא לוט טב וקרבו למתבר תרעא:

י וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-יָדָם, וַיָּבִיאוּ אֶת-לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה; וְאֶת-הַדֶּלֶת, סָגָרוּ.  

וְאוֹשִׁיטוּ גֻּבְרַיָּא יָת יְדֵיהוֹן, וְאַעִילוּ יָת לוֹט לְוָתְהוֹן לְבֵיתָא; וְיָת דַּשָּׁא, אֲחַדוּ.

10 But the men put forth their hand, and brought Lot into the house to them, and the door they shut. 

ואושטו גברא אידיהון ואעלו ללוט לותהון לביתא ותרעא אחדו:

יא וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן, וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּלְאוּ, לִמְצֹא הַפָּתַח.  

וְיָת גֻּבְרַיָּא דְּבִתְרַע בֵּיתָא, מְחוֹ בְּשַׁבְרִירַיָּא, מִזְּעֵירָא, וְעַד רַבָּא; וּלְאִיאוּ, לְאַשְׁכָּחָא תַּרְעָא.

11 And they smote the men that were at the door of the house with blindness, both small and great; so that they wearied themselves to find the door. 

וגברא דבתרעא דביתא בלעו בשרגרגיתא מן זעורא ועדמא לרבא ולאיו למשכחו תרעא:

יב וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה--חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר:  הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם.  

וַאֲמַרוּ גֻּבְרַיָּא לְלוֹט, עוֹד מָא לָךְ הָכָא--חַתְנָא וּבְנָךְ וּבְנָתָךְ, וְכֹל דְּלָךְ בְּקַרְתָּא:  אַפֵּיק, מִן אַתְרָא.

12 And the men said unto Lot: 'Hast thou here any besides? son-in-law, and thy sons, and thy daughters, and whomsoever thou hast in the city; bring them out of the place;

ואמרו גברא ללוט מנא עבד אנת הרכא חתניך ובניך ובנתך וכל דאית לך בקריתא אפק מן אתרא הנא  :

יג כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה:  כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי יְהוָה, וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ.  

אֲרֵי מְחַבְּלִין אֲנַחְנָא, יָת אַתְרָא הָדֵין:  אֲרֵי סְגִיאַת קְבִילַתְהוֹן קֳדָם יְיָ, וְשַׁלְּחַנָא יְיָ לְחַבָּלוּתַהּ.

13 for we will destroy this place, because the cry of them is waxed great before the LORD; and the LORD hath sent us to destroy it.' 

מטל דמחבלינן לה לאתרא הנא מטל דסלקת געתהון קדם מריא ושדרן מריא למחבלותה:

יד וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית יְהוָה, אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו.  

וּנְפַק לוֹט וּמַלֵּיל עִם חַתְנוֹהִי נָסְבֵי בְּנָתֵיהּ, וַאֲמַר קוּמוּ פּוּקוּ מִן אַתְרָא הָדֵין, אֲרֵי מְחַבֵּיל יְיָ, יָת קַרְתָּא; וַהֲוָה כִּמְחַיֵּיךְ, בְּעֵינֵי חַתְנוֹהִי.

14 And Lot went out, and spoke unto his sons-in-law, who married his daughters, and said: 'Up, get you out of this place; for the LORD will destroy the city.' But he seemed unto his sons-in-law as one that jested.

ונפק לוט ומלל עם חתנוהי נסבי בנתה ואמר להון קומו פוקו מן אתרא הנא מטל דמחבל לה מריא והוא איך מגחך בעיני חתנוהי:

טו וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר:  קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת--פֶּן-תִּסָּפֶה, בַּעֲו‍ֹן הָעִיר.  

וּכְמִסַּק צַפְרָא הֲוָה, וּדְחִיקוּ מַלְאֲכַיָּא בְּלוֹט לְמֵימַר:  קוּם דְּבַר יָת אִתְּתָךְ וְיָת תַּרְתֵּין בְּנָתָךְ, דְּאִשְׁתְּכַחָא מְהֵימְנָן עִמָּךְ--דִּלְמָא תִּלְקֵי, בְּחוֹבֵי קַרְתָּא.

15 And when the morning arose, then the angels hastened Lot, saying: 'Arise, take thy wife, and thy two daughters that are here; lest thou be swept away in the iniquity of the city.'

וכד סלק שפרא אלצוהי מלאכא ללוט ואמרין לה קום דבר אנתתך ותרתין בנתך דאשתכחי דלמא תבלע בחטהיה דקריתא:

טז וַיִּתְמַהְמָהּ--וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר.  

וְאִתְעַכַּב--וְאַתְקִיפוּ גֻּבְרַיָּא בִּידֵיהּ וּבְיַד אִתְּתֵיהּ וּבְיַד תַּרְתֵּין בְּנָתֵיהּ, בִּדְחָס יְיָ עֲלוֹהִי; וְאַפְּקוּהִי וְאַשְׁרְיוּהִי, מִבַּרָא לְקַרְתָּא.

 16 But he lingered; and the men laid hold upon his hand, and upon the hand of his wife, and upon the hand of his two daughters; the LORD being merciful unto him. And they brought him forth, and set him without the city. 

ואשתוחר לוט ואחדו מלאכא באידה ובאידא דאנתתה ובאידא דתרתין בנתה מטל דחס מריא עלוהי ואפקוהי ואשריוהי לבר מן קריתא:

יז וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר:  הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה.  

וַהֲוָה כַּד אַפֵּיק יָתְהוֹן לְבָרָא, וַאֲמַר חוּס עַל נַפְשָׁךְ--לָא תִּסְתְּכִי לַאֲחוֹרָךְ, וְלָא תְּקוּם בְּכָל מֵישְׁרָא:  לְטוּרָא אִשְׁתֵּיזַב, דִּלְמָא תִּלְקֵי.

17 And it came to pass, when they had brought them forth abroad, that he said: 'Escape for thy life; look not behind thee, neither stay thou in all the Plain; escape to the mountain, lest thou be swept away.' 

 וכד אפקו אנון לבר אמרין לה פלט נפשך לא תתפנא לבסתרך ולא תקום בכלה פקעתא לטורא אתפלט דלא תאבד:

יח וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם:  אַל-נָא, אֲדֹנָי.  

וַאֲמַר לוֹט, לְהוֹן:  בְּבָעוּ, יְיָ.

18 And Lot said unto them: 'Oh, not so, my lord; 

ואמר להון לוט בעא אנא מנכון מרי:

יט הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה--פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי.  

הָא כְּעַן אַשְׁכַּח עַבְדָּךְ רַחֲמִין, בְּעֵינָךְ, וְאַסְגִּיתָא טֵיבוּתָךְ דַּעֲבַדְתְּ עִמִּי, לְקַיָּמָא יָת נַפְשִׁי; וַאֲנָא, לֵית אֲנָא יָכֵיל לְאִשְׁתֵּיזָבָא לְטוּרָא--דִּלְמָא תְּעָרְעִנַּנִי בִּשְׁתָּא, וַאֲמוּת.

19 behold now, thy servant hath found grace in thy sight, and thou hast magnified thy mercy, which thou hast shown unto me in saving my life; and I cannot escape to the mountain, lest the evil overtake me, and I die. 

הא אשכח עבדך רחמא בעיניך וסגיאא הי טיבותך דעבדת עמי למחיו נפשי ואנא לא משכח אנא למתפלטו לטורא דלמא תדרכני בישתא ואמות:

כ הִנֵּה-נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה--וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא--וּתְחִי נַפְשִׁי.  

הָא כְּעַן קַרְתָּא הָדָא קְרִיבָא, לְמִעְרַק לְתַמָּן--וְהִיא זְעֵירָא; אֶשְׁתֵּיזַב כְּעַן לְתַמָּן, הֲלָא זְעֵירָא הִיא--וְתִתְקַיַּם נַפְשִׁי.

20 Behold now, this city is near to flee unto, and it is a little one; oh, let me escape thither--is it not a little one?--and my soul shall live.'
הא קריתא הדא קריבא הי למערק לתמן והי זעוריא הי אתפלט לתמן הא זעוריא הי ותאחא נפשי:

כא וַיֹּאמֶר אֵלָיו--הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ, גַּם לַדָּבָר הַזֶּה:  לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת-הָעִיר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.  

וַאֲמַר לֵיהּ--הָא נְסֵיבִית אַפָּךְ, אַף לְפִתְגָמָא הָדֵין:  בְּדִיל דְּלָא לְמִהְפְּכִי יָת קַרְתָּא, דִּבְעֵיתָא עֲלַהּ.

21 And he said unto him: 'See, I have accepted thee concerning this thing also, that I will not overthrow the city of which thou hast spoken. 
ואמר לה הא נסבת באפיך אף בפתגמא הנא דלא אהפוך קריתא דאמרת:

כב מַהֵר, הִמָּלֵט שָׁמָּה, כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד-בֹּאֲךָ שָׁמָּה; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הָעִיר, צוֹעַר.  

אוֹחִי, אִשְׁתֵּיזַב לְתַמָּן, אֲרֵי לָא אִכּוֹל לְמֶעֱבַד פִּתְגָמָא, עַד מֵיתָךְ לְתַמָּן; עַל כֵּין קְרָא שְׁמַהּ דְּקַרְתָּא, צֹעַר.

22 Hasten thou, escape thither; for I cannot do any thing till thou be come thither.'--Therefore the name of the city was called Zoar.-- 
בעגל אתפלט לתמן מטל דלא משכח אנא דאעבד מדם עדמא דעאל אנת לתמן מטל הנא קרא שמה דקריתא צער:

כג הַשֶּׁמֶשׁ, יָצָא עַל-הָאָרֶץ; וְלוֹט, בָּא צֹעֲרָה.  

שִׁמְשָׁא, נְפַק עַל אַרְעָא; וְלוֹט, עָאל לְצֹעַר.

23 The sun was risen upon the earth when Lot came unto Zoar. 
שמשא נפק על ארעא ולוט על לצער:

כד וַיהוָה, הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה--גָּפְרִית וָאֵשׁ:  מֵאֵת יְהוָה, מִן-הַשָּׁמָיִם.  

וַייָ, אַמְטַר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה--גֻּפְרֵיתָא וְאִישָׁתָא:  מִן קֳדָם יְיָ, מִן שְׁמַיָּא.

24 Then the LORD caused to rain upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the LORD out of heaven; 
ומריא אחת על סדום ועל עמורא כבריתא ונורא מן קדם מריא מן שמיא:

כה וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה.  

וַהֲפַךְ יָת קִרְוַיָּא הָאִלֵּין, וְיָת כָּל מֵישְׁרָא, וְיָת כָּל יָתְבֵי קִרְוַיָּא, וְצִמְחַהּ דְּאַרְעָא.

25 and He overthrow those cities, and all the Plain, and all the inhabitants of the cities, and that which grew upon the ground. 
והפך לקוריא הלין ולכלה פקעתא ולכלהון יתבי ארעא ולמועיתה דארעא:

כו וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח.  

וְאִסְתַּכִיאַת אִתְּתֵיהּ, מִבָּתְרוֹהִי; וַהֲוָת, קָמָא דְּמִלְחָא.

26 But his wife looked back from behind him, and she became a pillar of salt.
ואתפנית אנתתה מן בסתרה והות קימתא דמלחא:

כז וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם, בַּבֹּקֶר:  אֶל-הַמָּקוֹם--אֲשֶׁר-עָמַד שָׁם, אֶת-פְּנֵי יְהוָה.  

וְאַקְדֵּים אַבְרָהָם, בְּצַפְרָא:  לְאַתְרָא--דְּשַׁמֵּישׁ תַּמָּן בִּצְלוֹ, קֳדָם יְיָ.

27 And Abraham got up early in the morning to the place where he had stood before the LORD. 

וקדם אברהם בצפרא לאתרא דקאם הוא תמן קדם מריא:

כח וַיַּשְׁקֵף, עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְעַל-כָּל-פְּנֵי, אֶרֶץ הַכִּכָּר; וַיַּרְא, וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ, כְּקִיטֹר, הַכִּבְשָׁן.  

וְאִסְתַּכִי, עַל אַפֵּי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, וְעַל כָּל אַפֵּי, אֲרַע מֵישְׁרָא; וַחֲזָא, וְהָא סְלֵיק תַּנְנָא דְּאַרְעָא, כְּתַנְנָא, דְּאַתּוּנָא.

28 And he looked out toward Sodom and Gomorrah, and toward all the land of the Plain, and beheld, and, lo, the smoke of the land went up as the smoke of a furnace.
וחר לאפי סדום ועמורא ולאפי כלה ארעא דפקעתא וחזא והא סלק תננה דארעא איך תננא דאתונא:

כט וַיְהִי, בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.  

וַהֲוָה, בְּחַבָּלוּת יְיָ יָת קִרְוֵי מֵישְׁרָא, וּדְכִיר יְיָ, יָת אַבְרָהָם; וְשַׁלַּח יָת לוֹט, מִגּוֹ הֲפֵיכְתָא, כַּד הֲפַךְ יָת קִרְוַיָּא, דַּהֲוָה יָתֵיב בְּהוֹן לוֹט.

29 And it came to pass, when God destroyed the cities of the Plain, that God remembered Abraham, and sent Lot out of the midst of the overthrow, when He overthrew the cities in which Lot dwelt. 
והוא דכד חבל אלהא קוריא דפקעתא אתדכר אלהא לאברהם ושדר ללוט מן גו הפיכתא כד הפך קוריא דיתב הוא בהין לוט:

ל וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ, כִּי יָרֵא, לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר; וַיֵּשֶׁב, בַּמְּעָרָה--הוּא, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו.  

וּסְלֵיק לוֹט מִצֹּעַר וִיתֵיב בְּטוּרָא, וְתַרְתֵּין בְּנָתֵיהּ עִמֵּיהּ, אֲרֵי דְּחֵיל, לְמִתַּב בְּצֹעַר; וִיתֵיב, בִּמְעָרְתָא--הוּא, וְתַרְתֵּין בְּנָתֵיהּ.

30 And Lot went up out of Zoar, and dwelt in the mountain, and his two daughters with him; for he feared to dwell in Zoar; and he dwelt in a cave, he and his two daughters.
וסלק לוט מן צער ויתב בטורא הו ותרתין בנתה עמה מטל דדחל למתב בצער ויתב במערתא הו ותרתין בנתה:

לא וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ.  

וַאֲמַרַת רַבְּתָא לִזְעֵירְתָא, אֲבוּנָא סִיב; וּגְבַר לֵית בְּאַרְעָא לְמֵיעַל עֲלַנָא, כְּאוֹרַח כָּל אַרְעָא.

31 And the first-born said unto the younger: 'Our father is old, and there is not a man in the earth to come in unto us after the manner of all the earth.
ואמרת קשישתא לזעורתא הא אבון סאב וגברא לית בארעא דנעול עלין איך אורחא דכלה ארעא:

לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע.  

אֵיתַא נַשְׁקֵי יָת אֲבוּנָא חַמְרָא, וְנִשְׁכּוֹב עִמֵּיהּ; וּנְקַיֵּים מֵאֲבוּנָא, בְּנִין.

32 Come, let us make our father drink wine, and we will lie with him, that we may preserve seed of our father.' 
תי נשקא לאבון חמרא ונדמך עמה ונקים מן אבון זרעא:

לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ.  

וְאַשְׁקִיאָה יָת אֲבוּהוֹן חַמְרָא, בְּלֵילְיָא הוּא; וְעַאלַת רַבְּתָא וּשְׁכֵיבַת עִם אֲבוּהָא, וְלָא יְדַע בְּמִשְׁכְּבַהּ וּבִמְקִימַהּ.

33 And they made their father drink wine that night. And the first-born went in, and lay with her father; and he knew not when she lay down, nor when she arose.
ואשקי בלליא הו לאבוהין חמרא ועלת קשישתא ודמכת עם אבוה ולא ידע במדמכה ובמקמה:

לד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע.  

וַהֲוָה, בְּיוֹמָא דְּבָתְרוֹהִי, וַאֲמַרַת רַבְּתָא לִזְעֵירְתָא, הָא שְׁכֵיבִית רַמְשִׁי עִם אַבָּא; נַשְׁקֵינֵיהּ חַמְרָא אַף בְּלֵילְיָא, וְעוּלִי שְׁכוּבִי עִמֵּיהּ, וּנְקַיֵּים מַאֲבוּנָא, בְּנִין.

34 And it came to pass on the morrow, that the first-born said unto the younger: 'Behold, I lay yesternight with my father. Let us make him drink wine this night also; and go thou in, and lie with him, that we may preserve seed of our father.' 
והוא לבתר יומא ואמרת קשישתא לזעורתא הא דמכת ברמשא עם אבי נשקיוהי חמרא אף בלליא הנא ועולי דמכי עמה ונקים מן אבון זרעא:

לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן--יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.  

וְאַשְׁקִיאָה אַף בְּלֵילְיָא הַהוּא, יָת אֲבוּהוֹן--חַמְרָא; וְקַמַת זְעֵירְתָא וּשְׁכֵיבַת עִמֵּיהּ, וְלָא יְדַע בְּמִשְׁכְּבַהּ וּבִמְקִימַהּ.

35 And they made their father drink wine that night also. And the younger arose, and lay with him; and he knew not when she lay down, nor when she arose.
ואשקייהי אף בלליא הו לאבוהין חמרא ועלת זעורתא ודמכת עמה ולא ידע במדמכה ובמקמה:

לו וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט, מֵאֲבִיהֶן.  

וְעַדִּיאָה תַּרְתֵּין בְּנָת לוֹט, מֵאֲבוּהוֹן.

36 Thus were both the daughters of Lot with child by their father. 
ובטני תרתיהין בנתה דלוט מן אבוהין:

לז וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב:  הוּא אֲבִי-מוֹאָב, עַד-הַיּוֹם.  

וִילֵידַת רַבְּתָא בַּר, וּקְרָת שְׁמֵיהּ מוֹאָב:  הוּא אֲבוּהוֹן דְּמוֹאֲבָאֵי, עַד יוֹמָא דֵּין.

37 And the first-born bore a son, and called his name Moab--the same is the father of the Moabites unto this day. 
וילדת קשישתא ברא וקרת שמה מואב הויו אבוהון דמואביא עדמא ליומנא:

לח וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי:  הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן, עַד-הַיּוֹם.  {ס

וּזְעֵירְתָא אַף הִיא יְלֵידַת בַּר, וּקְרָת שְׁמֵיהּ בַּר עַמִּי:  הוּא אֲבוּהוֹן דִּבְנֵי עַמּוֹן, עַד יוֹמָא דֵּין.

38 And the younger, she also bore a son, and called his name Ben-ammi--the same is the father of the children of Ammon unto this day. {S}
וזעורתא אף הי ילדת ברא וקרת שמה בר עמי הויו אבוהון דבני עמון עדמא ליומנא: