Peshita Bereishit perek 12

Masoretic Text

Onkelos

English for MT

Peshitta

Bereishit 11:

Some interesting changes marked in bold  red

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  

וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָם, אִיזֵיל לָךְ מֵאַרְעָךְ וּמִיַּלָּדוּתָךְ וּמִבֵּית אֲבוּךְ, לְאַרְעָא, דְּאַחְזֵינָךְ.

1 Now the LORD said unto Abram: 'Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father's house, unto the land that I will show thee.

ואמר מריא לאברם זל לך מן ארעך ומן אימכא דאתילדת ומן בית אבוך לארעא דאחויך:

ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.  

וְאַעְבְּדִנָּךְ, לְעַם סַגִּי, וַאֲבָרְכִנָּךְ, וַאֲרַבֵּי שְׁמָךְ; וּתְהֵי, מְבָרַךְ.

 2 And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing. 

ואעבדך לעמא רבא ואברכך ואורב שמך והוי בריך:

ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.  

וַאֲבָרֵיךְ, מְבָרְכָךְ, וּמְלָטְטָךְ, אֲלוּט; וְיִתְבָּרְכוּן בְּדִילָךְ, כֹּל זַרְעֲיָת אַרְעָא.

3 And I will bless them that bless thee, and him that curseth thee will I curse; and in thee shall all the families of the earth be blessed.' 

ואברך מברכניך ומליטניך אלוט ונתברכן בך כלהין שרבתא דארעא ובזרעך

ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.  

וַאֲזַל אַבְרָם, כְּמָא דְּמַלֵּיל עִמֵּיהּ יְיָ, וַאֲזַל עִמֵּיהּ, לוֹט; וְאַבְרָם, בַּר שִׁבְעִין וַחֲמֵישׁ שְׁנִין, בְּמִפְּקֵיהּ, מֵחָרָן.

4 So Abram went, as the LORD had spoken unto him; and Lot went with him; and Abram was seventy and five years old when he departed out of Haran. 

ועבד אבדם איך דאמר לה מריא ואזל עמה לוט ואברם בר שבעין הוא וחמש שנין כד נפק מן חרן:

ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.  

וּדְבַר אַבְרָם יָת שָׂרַי אִתְּתֵיהּ וְיָת לוֹט בַּר אֲחוּהִי, וְיָת כָּל קִנְיָנְהוֹן דִּקְנוֹ, וְיָת נַפְשָׁתָא, דְּשַׁעֲבִידוּ לְאוֹרָיְתָא בְּחָרָן; וּנְפַקוּ, לְמֵיזַל לְאַרְעָא דִּכְנַעַן, וַאֲתוֹ, לְאַרְעָא דִּכְנָעַן.

5 And Abram took Sarai his wife, and Lot his brother's son, and all their substance that they had gathered, and the souls that they had gotten in Haran; and they went forth to go into the land of Canaan; and into the land of Canaan they came. 

ודבר אבדם לסרי אנתתה וללוט בר אחוהי ולכלה קנינהון דקנו ונפשתא דעבדו בחרן ונפקו למאזל לארעא דכנען ואתו לארעא דכנעך:

ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ.  

וַעֲבַר אַבְרָם, בְּאַרְעָא, עַד אֲתַר שְׁכֶם, עַד מֵישַׁר מוֹרֶה; וּכְנַעֲנָאָה, בְּכֵין בְּאַרְעָא.

6 And Abram passed through the land unto the place of Shechem, unto the terebinth of Moreh. And the Canaanite was then in the land. 

ועבר אברם בארעא עדמא לאתרא דשכים ועדמא לבלוטא דממרא וכנעניא עדכיל יתבין בארעא: 

ז וַיֵּרָא יְהוָה, אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו.  

וְאִתְגְּלִי יְיָ, לְאַבְרָם, וַאֲמַר, לִבְנָךְ אֶתֵּין יָת אַרְעָא הָדָא; וּבְנָא תַּמָּן מַדְבְּחָא, קֳדָם יְיָ דְּאִתְגְּלִי לֵיהּ.

7 And the LORD appeared unto Abram, and said: 'Unto thy seed will I give this land'; and he builded there an altar unto the LORD, who appeared unto him. 

ואתגלי מריא על אברם ואמר לה לזרעך אתליה ארעא הדא ובנא תמן מדבחא למריא דאתגלי עלוהי:

ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל--וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה.  

וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן לְטוּרָא, מִמַּדְנַח לְבֵית אֵל--וּפַרְסֵיהּ לְמַשְׁכְנֵיהּ; בֵּית אֵל מִמַּעְרְבָא, וְעַי מִמַּדְנְחָא, וּבְנָא תַּמָּן מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ, וְצַלִּי בִּשְׁמָא דַּייָ.

8 And he removed from thence unto the mountain on the east of Beth-el, and pitched his tent, having Beth-el on the west, and Ai on the east; and he builded there an altar unto the LORD, and called upon the name of the LORD. 

ושני מן תמן לטורא מן מדנחא לבית איל ונקש משכנה בית איל מן מערבא ועי מן מדנחא ובנא תמן מדבחא למריא וקרא בשמה דמריא:

ט וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.  {פ

וּנְטַל אַבְרָם, אָזֵיל וְנָטֵיל לְדָרוֹמָא.  {פ

9 And Abram journeyed, going on still toward the South. {P}

ושקל אברם ואזל ומשקלנה לתימנא:

י וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.  

וַהֲוָה כַּפְנָא, בְּאַרְעָא; וּנְחַת אַבְרָם לְמִצְרַיִם לְאִתּוֹתָבָא תַּמָּן, אֲרֵי תְּקֵיף כַּפְנָא בְּאַרְעָא.

10 And there was a famine in the land; and Abram went down into Egypt to sojourn there; for the famine was sore in the land. 

והוא כפנא בארעא ונחת אבדם למצרין למעמר תמן מטל דעשן כפנא טב בארעא:

יא וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ.  

וַהֲוָה, כַּד קְרֵיב לְמֵיעַל לְמִצְרָיִם; וַאֲמַר, לְשָׂרַי אִתְּתֵיהּ, הָא כְּעַן יָדַעְנָא, אֲרֵי אִתְּתָא שַׁפִּירַת חֵיזוּ אַתְּ.

11 And it came to pass, when he was come near to enter into Egypt, that he said unto Sarai his wife: 'Behold now, I know that thou art a fair woman to look upon. 

והוא דכד קריב למעל למצרין אמר לסרי אנתתה הא ידע אנא דאנתתא שפידת בחזוא אנתי:

יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ.  

וִיהֵי, אֲרֵי יִחְזוֹן יָתִיךְ מִצְרָאֵי, וְיֵימְרוּן, אִתְּתֵיהּ דָּא; וְיִקְטְלוּן יָתִי, וְיָתִיךְ יְקַיְּמוּן.

12 And it will come to pass, when the Egyptians shall see thee, that they will say: This is his wife; and they will kill me, but thee they will keep alive. 

וכד נחזונכי מצריא נאמרון אנתתה הי הדא קטלין לי ולכי מאחין

יג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.  

אֵימַרִי כְּעַן, דַּאֲחָת אַתְּ--בְּדִיל דְּיִיטַב לִי בְּדִילִיךְ, וְתִתְקַיַּם נַפְשִׁי בְּפִתְגָמַכִי.

13 Say, I pray thee, thou art my sister; that it may be well with me for thy sake, and that my soul may live because of thee.' 

אמרי דחתה אנא מטל דנטאב לי מטלתכי ותאחא נפשי מטלתכי: 

יד וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד.  

וַהֲוָה, כַּד עָאל אַבְרָם לְמִצְרָיִם; וַחֲזוֹ מִצְרָאֵי יָת אִתְּתָא, אֲרֵי שַׁפִּירָא הִיא לַחְדָּא.

14 And it came to pass, that, when Abram was come into Egypt, the Egyptians beheld the woman that she was very fair. 

והוא דכד על אברם למצרין חזאוה מצריא לאנתתה דשפירא הי טב:

טו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה.  

וַחֲזוֹ יָתַהּ רַבְרְבֵי פַּרְעֹה, וְשַׁבַּחוּ יָתַהּ לְפַרְעֹה; וְאִדְּבַרַת אִתְּתָא, לְבֵית פַּרְעֹה.

15 And the princes of Pharaoh saw her, and praised her to Pharaoh; and the woman was taken into Pharaoh's house. 

וחזאוה רורבני פרעון ושבחוה קדם פרעון ואתדברת אנתתא לבית פרעון:

טז וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים.  

וּלְאַבְרָם אוֹטֵיב, בְּדִילַהּ; וַהֲווֹ לֵיהּ עָן וְתוֹרִין, וּחְמָרִין, וְעַבְדִּין וְאַמְהָן, וַאֲתָנָן וְגַמְלִין.

16 And he dealt well with Abram for her sake; and he had sheep, and oxen, and he-asses, and men-servants, and maid-servants, and she-asses, and camels. 

ולאבדם טאב מטלתה והוו לה ענא ותורא וחמרא ועבדא ואמהתא ואתנא וגמלא:

יז וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם.  

וְאַיְתִי יְיָ עַל פַּרְעֹה מַכְתָּשִׁין רַבְרְבִין, וְעַל אֲנָשׁ בֵּיתֵיהּ, עַל עֵיסַק שָׂרַי, אִתַּת אַבְרָם.

17 And the LORD plagued Pharaoh and his house with great plagues because of Sarai Abram's wife. 

ומחא מריא לפרעון מחותא רורבתא לה ולבני ביתה מטל סרי אנתתא דאברם:

יח וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי; לָמָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא.  

וּקְרָא פַּרְעֹה, לְאַבְרָם, וַאֲמַר, מָא דָּא עֲבַדְתְּ לִי; לְמָא לָא חַוֵּית לִי, אֲרֵי אִתְּתָךְ הִיא.

18 And Pharaoh called Abram, and said: 'What is this that thou hast done unto me? why didst thou not tell me that she was thy wife? 

וקרא פרעון לאברם ואמר לה מנו הנא דעבדת לן למנא לא חויתני דאנתתך הי:

יט לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ.  

לְמָא אֲמַרְתְּ אֲחָת הִיא, וּדְבַרִית יָתַהּ לִי לְאִתּוּ; וּכְעַן, הָא אִתְּתָךְ דְּבַר וְאִיזֵיל.

19 Why saidst thou: She is my sister? so that I took her to be my wife; now therefore behold thy wife, take her, and go thy way.' 

ולמנא אמרת דחתי הי ונסבתה לי אנתתא השא הא אנתתך דבר וזל:

כ וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה, אֲנָשִׁים; וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ, וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ.

וּפַקֵּיד עֲלוֹהִי פַּרְעֹה, גֻּבְרִין; וְאַלְוִיאוּ יָתֵיהּ וְיָת אִתְּתֵיהּ, וְיָת כָּל דְּלֵיהּ.

20 And Pharaoh gave men charge concerning him; and they brought him on the way, and his wife, and all that he had.

ופקד עלוהי פרעון גברא ושדרה לה ולאנתתה ולכל דאית לה: