Peshita Bereishit perek 13

Masoretic Text

Onkelos

English for MT

Peshitta

Bereishit 13:

Some interesting changes marked in bold  red

א וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלוֹט עִמּוֹ--הַנֶּגְבָּה.  

וּסְלֵיק אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִתְּתֵיהּ וְכָל דְּלֵיהּ, וְלוֹט עִמֵּיהּ--לְדָרוֹמָא.

1 And Abram went up out of Egypt, he, and his wife, and all that he had, and Lot with him, into the South. 

וסלק אברם מן מצרין הו ואנתתה וכל דאית לה ולוט עמה לתימנא:

ב וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב.  

וְאַבְרָם, תְּקֵיף לַחְדָּא, בִּבְעִירָא, בְּכַסְפָּא וּבְדַהְבָּא.

2 And Abram was very rich in cattle, in silver, and in gold. 

ואברם עתר טב בקנינא ובסאמא ובדהבא :

ג וַיֵּלֶךְ, לְמַסָּעָיו, מִנֶּגֶב, וְעַד-בֵּית-אֵל--עַד-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בֵּית-אֵל, וּבֵין הָעָי.  

וַאֲזַל, לְמַטְּלָנוֹהִי, מִדָּרוֹמָא, וְעַד בֵּית אֵל--עַד אַתְרָא, דְּפַרְסֵיהּ תַּמָּן לְמַשְׁכְּנֵיהּ בְּקַדְמֵיתָא, בֵּין בֵּית אֵל, וּבֵין עָי.

3And he went on his journeys from the South even to Beth-el, unto the place where his tent had been at the beginning, between Beth-el and Ai; 

ואזל למשקלנוהי מן תימנא ועדמא לבית איל:

עדמא לאתרא דנקש הוא תמן משכנה מן קדים בינת בית איל לבית עי לאתרא דמדבחא

דעבד הוא תמן בקדמיתא וקרי תמן אבדם בשמה דמריא:

[note different pasuk divisions, inclusive of pasuk 4]

ד אֶל-מְקוֹם, הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁם, בָּרִאשֹׁנָה; וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם, בְּשֵׁם יְהוָה.  

לַאֲתַר, מַדְבְּחָא, דַּעֲבַד תַּמָּן, בְּקַדְמֵיתָא; וְצַלִּי תַּמָּן אַבְרָם, בִּשְׁמָא דַּייָ.

4 unto the place of the altar, which he had made there at the first; and Abram called there on the name of the LORD. 

לאתרא דמדבחא

דעבד הוא תמן בקדמיתא וקרי תמן אבדם בשמה דמריא:

ה וְגַם-לְלוֹט--הַהֹלֵךְ, אֶת-אַבְרָם:  הָיָה צֹאן-וּבָקָר, וְאֹהָלִים.  

וְאַף לְלוֹט--דְּאָזֵיל, עִם אַבְרָם:  הֲווֹ עָן וְתוֹרִין, וּמַשְׁכְּנִין.

5 And Lot also, who went with Abram, had flocks, and herds, and tents.

ואף ללוט דאזל עם אברם אית הוו ענא ותורא ומשכנא סוגאא דטב:

[= to הרבה מאד ]

ו וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו:  כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו.  

וְלָא סוֹבַרַת יָתְהוֹן אַרְעָא, לְמִתַּב כַּחְדָּא:  אֲרֵי הֲוָה קִנְיָנְהוֹן סַגִּי, וְלָא יְכִילוּ לְמִתַּב כַּחְדָּא.

 6 And the land was not able to bear them, that they might dwell together; for their substance was great, so that they could not dwell together. 

ולא מסיברא הות להון ארעא הי למתב אכחדא מטל דסגי הוא קנינהון טב ולא משכחין הוו למתב אכחדא: 

ז וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ.  

וַהֲוָת מַצּוּתָא, בֵּין רָעַן בְּעִירֵיהּ דְּאַבְרָם, וּבֵין, רָעַן בְּעִירֵיהּ דְּלוֹט; וּכְנַעֲנָאָה, וּפְרִזָּאָה, בְּכֵין, יָתֵיב בְּאַרְעָא.

7 And there was a strife between the herdmen of Abram's cattle and the herdmen of Lot's cattle. And the Canaanite and the Perizzite dwelt then in the land. 

והות מצותא בית רעותא דקנינה דאברם לבית רעותא דקנינה דלוט וכנעניא ופרזיא עדכיל יתבין בארעא:

חוַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ:  כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ.  

וַאֲמַר אַבְרָם לְלוֹט, לָא כְּעַן תְּהֵי מַצּוּתָא בֵּינָא וּבֵינָךְ, וּבֵין רָעֲוָתִי, וּבֵין רָעֲוָתָךְ:  אֲרֵי גֻּבְרִין אַחִין, אֲנַחְנָא.

8 And Abram said unto Lot: 'Let there be no strife, I pray thee, between me and thee, and between my herdmen and thy herdmen; for we are brethren.

ואמר אברם ללוט לא תהוא מצותא ביני ולך ובית רעותי לרעותך מטל דגברא אחא חנן:

ט הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי:  אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.  

הֲלָא כָּל אַרְעָא קֳדָמָךְ, אִתְפָּרַשׁ כְּעַן מִלְּוָתִי:  אִם אַתְּ לְצִפּוּנָא אֲנָא לְדָרוֹמָא, וְאִם אַתְּ לְדָרוֹמָא וְאַצְפְּנָךְ.

9 Is not the whole land before thee? separate thyself, I pray thee, from me; if thou wilt take the left hand, then I will go to the right; or if thou take the right hand, then I will go to the left.' 

הא כלה ארעא קדמיך פרוש מני אן אנת לימינא אנא לסמלא ואן אנת לסמלא אנא לימינא :

י וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.  

וּזְקַף לוֹט יָת עֵינוֹהִי, וַחֲזָא יָת כָּל מֵישַׁר יַרְדְּנָא, אֲרֵי כֻּלֵּיהּ, בֵּית שִׁקְיָא--קֳדָם חַבָּלוּת יְיָ, יָת סְדוֹם וְיָת עֲמוֹרָה, כְּגִנְּתָא דַּייָ כְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, מָטֵי צֹעַר.

10 And Lot lifted up his eyes, and beheld all the plain of the Jordan, that it was well watered every where, before the LORD destroyed Sodom and Gomorrah, like the garden of the LORD, like the land of Egypt, as thou goest unto Zoar. 

וארים לוט עינוהי וחזא כלה ארעא דיורדנן דכלה בית שקיא הי קדם דנחבל אלהא לסדום ולעמורא איך פרדיסה דאלהא  ואיך ארעא דמצרין דבמעלנא דצען:

יא וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו.  

וּבְחַר לֵיהּ לוֹט, יָת כָּל מֵישַׁר יַרְדְּנָא, וּנְטַל לוֹט, בְּקַדְמֵיתָא; וְאִתְפָּרַשׁוּ, גְּבַר מִלְּוָת אֲחוּהִי.

11 So Lot chose him all the plain of the Jordan; and Lot journeyed east; and they separated themselves the one from the other. 

וגבא לה לוט כלה ארעא דיורדנן ושקל לוט מן מדנחא ופרש נבר מן אחוהי:

יב אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם.  

אַבְרָם, יְתֵיב בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן; וְלוֹט, יְתֵיב בְּקִרְוֵי מֵישְׁרָא, וּפְרַס, עַד סְדוֹם.

12 Abram dwelt in the land of Canaan, and Lot dwelt in the cities of the Plain, and moved his tent as far as Sodom. 

 אברם יתב בארעא דכנען ולוט יתב בקוריא דככר וירת עדמא לסדום:

יג וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד.  

וְאַנְשֵׁי סְדוֹם, בִּישִׁין בְּמָמוֹנְהוֹן וְחַיָּבִין בְּגִוְיָתְהוֹן, קֳדָם יְיָ, לַחְדָּא.

13 Now the men of Sodom were wicked and sinners against the LORD exceedingly. 

ואנשא דסדום בישין וחטיין טב קדם מריא:

יד וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  

וַייָ אֲמַר לְאַבְרָם, בָּתַר דְּאִתְפָּרַשׁ לוֹט מֵעִמֵּיהּ, זְקוֹף כְּעַן עֵינָךְ וַחְזִי, מִן אַתְרָא דְּאַתְּ תַּמָּן--לְצִפּוּנָא וּלְדָרוֹמָא, וּלְמַדְנְחָא וּלְמַעְרְבָא.

14 And the LORD said unto Abram, after that Lot was separated from him: 'Lift up now thine eyes, and look from the place where thou art, northward and southward and eastward and westward; 

ואמר מריא לאברם מן בתר דפרש לוט מן לותה ארים עיניך וחזי מן אתרא דאנת בה לגרביא ולתימנא ולמדנחא ולמערבא:

טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.  

אֲרֵי יָת כָּל אַרְעָא דְּאַתְּ חָזֵי, לָךְ אֶתְּנִנַּהּ, וְלִבְנָךְ, עַד עָלְמָא.

15 for all the land which thou seest, to thee will I give it, and to thy seed for ever. 

מטל דכלה ארעא דחזא אנת לך אתליה ולזרעך עדמא לעלם:

טז וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה.  

וַאֲשַׁוֵּי יָת בְּנָךְ, סַגִּיאִין כְּעַפְרָא דְּאַרְעָא:  כְּמָא דְּלֵית אִפְשָׁר לִגְבַר, לְמִמְנֵי יָת עַפְרָא דְּאַרְעָא--אַף בְּנָךְ, לָא יִתְמְנוֹן.

16 And I will make thy seed as the dust of the earth; so that if a man can number the dust of the earth, then shall thy seed also be numbered. 

ואעבדיוהי לזרעך איך עפרא דארעא דאן משכח אנת לממנא עפרא דארעא אף זרעך נתמנא:

יז קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ:  כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה.  

קוּם הַלֵּיךְ בְּאַרְעָא, לְאֻרְכַּהּ וּלְפֻתְיַהּ:  אֲרֵי לָךְ, אֶתְּנִנַּהּ.

17 Arise, walk through the land in the length of it and in the breadth of it; for unto thee will I give it.' 

קום הלך בארעא לאורכה ולפתיה מטל דלך אתליה:

יח וַיֶּאֱהַל אַבְרָם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא--אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה.  {פ}

וּפְרַס אַבְרָם, וַאֲתָא וִיתֵיב בְּמֵישְׁרֵי מַמְרֵא--דִּבְחֶבְרוֹן; וּבְנָא תַּמָּן מַדְבְּחָא, קֳדָם יְיָ.

18 And Abram moved his tent, and came and dwelt by the terebinths of Mamre, which are in Hebron, and built there an altar unto the LORD.{P}

ואתא אבדם ועל ויתב בית בלוטא דממרא אמוריא דבחברון ובנא תמן מדבחא למריא: