Shadal on Tithes

Shadal has an innovative reading of Devarim 14:28, in parshat Reeh, which overturns our usual understanding of the laws of maaser. And he claims the trup supports him. The pasuk, pictured to the right, reads:

כח מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, תּוֹצִיא אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה, הַהִוא; וְהִנַּחְתָּ, בִּשְׁעָרֶיךָ.

28 At the end of every three years, even in the same year, thou shalt bring forth all the tithe of thine increase, and shall lay it up within thy gates.

Shadal writes:

כח ] מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא : בשנה ההיא אינו חוזר אל "תבואתך" אלא אל "מקצה ג ' שנים" ( וכן דעת בעל הטעמים ), כלומר מקצה ג ' שנים בשנה ההיא בעצמה תוציא את כל מעשה תבואתך והנחת בשעריך ; ולפי הפשט הוא הנשאר ממעשר שני שלא הספיק לאכלו בירושלים , מצווה לבערו בכל שנה שלישית ולתיתו ללוי ולעני . המתינה לו תורה עד ג ' שנים , שיאכלהו הוא עצמו בירושלם , ומה שנשאר בשנה השלישית יצטרך לבערו ולא ימתין עוד . וזה טעם סמיכות והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו , כי אע " פ שהמצוות לאכול מעשר שני בירושלם , מכל מקום אין רע שישאיר ממנו להאכיל ללוי שבעירו עם שאר העניים . ועיין מה שכתבתי על כי תכלה לעשר ( למטה כ"ו י"ב ).

That is, the words בַּשָּׁנָה הַהִוא, "in that year," could theoretically bind to one of two others parts of that verse. It could bind to "your produce," in which case it would refer to the produce of that year. Thus, only in the third year does maaser ani apply. Alternatively, it could bind to "at the end of three years," in which case it would refer to your actions during that year, but to the tithes of the produce of all three years.

For various peshat considerations, Shadal believes the latter is the correct binding. And he claims that the trup supports him in this. I generated a trup chart based on this pasuk, and the result is to the right. See how bashana hahi branches off first, rather than within some branch of maasar tevuasecha. This is presumably what Shadal means.

Shadal's idea is thus as follows. There is only one maaser. And that is supposed to be eaten in Yerushalayim. But it is possible that one did not get to Yerushalayim, or consume all of it there. There will then be left-overs, and at the end of the third year is a type of biur maaser. And that food goes to the Levite and to the pauper.

There are many differences here from traditional halacha. First, it empowers one to give the maaser food of every year to the Levite and pauper, albeit only at the end of a period of time. Second, there is no special maaser to the Levi and pauper, but rather it is what is supposed to be eaten in Yerushalayim. (Thus, people living in Yerushalayim could give no maaser.) And so on. How will he square this with halachic practice? We will see below how he brings his peshat and halachic practice closer together.

He makes reference to his explanation in Devarim 26:12, in parshat Ki Tavo, where there is a biur maaser.

יב כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת--שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר: וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂבֵעוּ.	12 When thou hast made an end of tithing all the tithe of thine increase in the third year, which is the year of tithing, and hast given it unto the Levite, to the stranger, to the fatherless, and to the widow, that they may eat within thy gates, and be satisfied,
יג וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן-הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל-מִצְוָתְךָ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: לֹא-עָבַרְתִּי מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ, וְלֹא שָׁכָחְתִּי.	13 then thou shalt say before the LORD thy God: 'I have put away the hallowed things out of my house, and also have given them unto the Levite, and unto the stranger, to the fatherless, and to the widow, according to all Thy commandment which Thou hast commanded me; I have not transgressed any of Thy commandments, neither have I forgotten them.
יד לֹא-אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, וְלֹא-בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, וְלֹא-נָתַתִּי מִמֶּנּוּ, לְמֵת; שָׁמַעְתִּי, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי--עָשִׂיתִי, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.	14 I have not eaten thereof in my mourning, neither have I put away thereof, being unclean, nor given thereof for the dead; I have hearkened to the voice of the LORD my God, I have done according to all that Thou hast commanded me.

Shadal writes:

כי תכלה לעשר : ענין הפרשה הזאת מבולבל מאד לשיטת רז"ל , שהרי לדבריהם ( מעשר שני פרק ה ' משנה י '; ספרי כי תבוא פיסקא ג ') היא מדברת בשלושה מיני מעשרות , אע"פ שהכתוב לא הבדיל ביניהם כלל ; כי הנה לדבריהם ונתת ללוי - מעשר ראשון , ולגר ליתום ולאלמנה - מעשה עני , לא אכלתי באוני - מעשר שני ; והנה הכתוב מזכירו תמיד בלשון יחיד , כאילו אינו אלא אחד : וגם נתתיו , לא אכלתי באוני ממנו וגו ', נראה שאינו אלא אחד . לפיכך נראה לי שאין הכתוב מדבר אלא במעשר אחד , והוא מעשר שני הנאכל לבעלים בירושלים , ומפני שהיה קרוב הדבר , שלא יספיקו הבעלים לאכלו כולו בירושלם , ציותה תורה שיוציאו אותו בעירם וייתנוהו ללוי ולעני . והנה בכל שנה שלישית היה בעל הבית לוקח עמו מה שהיה יכול לאכול בירושלים , והשאר היה מניח בעירו ומוציאו לעניים , ובהיותו בירושלים היה אומר : עתה השלמתי לבערו מביתי , כי קצתו אכלתי כמשפט וקצתו נתתי לעניים ; והיה המאמר הזה כדברי רשב " ם לבלתי יעכבם לעצמו בביתו , כי כשהוא צריך להתודות על זה לפני ה ' בהיכלו , לא ימלאהו לבו לשקר ; ועיין מה שכתבתי למעלה י"ד כ"ח . ונראה כי אחר שרבו הרמאים הגוזלים מתנות עניים והיו אומרים לעניים : אין לנו שום מותר מעשר שני לתת לכם , כי כבר אכלנוהו בירושלם - גזרו חכמים כי בשנה השלישית לא יפרישו מעשר שני , אבל המעשר שמפרישים יהיה כולו לעניים .

His point is that in this vidui maaser, only a single maaser is referred to, throughout.

He then takes steps to establish, practically, our halacha. He makes it into a Rabbinic institution not to bring maasar to Yerushalayim in the third year, because people were being dishonest to paupers and telling them that they did not have any left over, for it was already consumed in Jerusalem. Therefore, they instituted that none would be eaten in Yerushalayim and all would be given to paupers, as one was empowered to do Biblically. And the Biblical vidui maaser mentioned in Ki Tavo, that all was disposed of properly, was for similar purpose -- so he won't come to lie.