Post: After telling us that all his descendants (except Yosef et al) were 66, and Yosef and his two sons were three more, the pasuk in Vayigash tells us that 70 people entered Egypt:
| כז וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר-יֻלַּד-לוֹ בְמִצְרַיִם, נֶפֶשׁ שְׁנָיִם: כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שִׁבְעִים. {ס} | 27 And the sons of Joseph, who were born to him in Egypt, were two souls; all the souls of the house of Jacob, that came into Egypt, were threescore and ten. {S} |
| ה וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם. | 5 And all the souls that came out of the loins of Jacob were seventy souls; and Joseph was in Egypt already. |
| All the souls coming…with Jacob: Who left the land of Canaan to come to Egypt. Now this [word] הַבָּאָה is not the past tense but the present tense, similar to“In the evening she would come (בָאָה)” (Esther 2:14), and like“and behold, his daughter Rachel is coming (בָּאָה) with the sheep” (Gen. 29:6). Therefore, its accent is below (i.e., at the end of the word), on the“aleph,” because when they left to come from the land of Canaan, they were only 66 [excluding Jochebed, Joseph, and his two sons]. The second [instance of הַבָּאָה, however,]“all the souls of the house of Jacob who came (הַבָּאָה) to Egypt were seventy,” is in the past tense; therefore, its accent is above (i.e., on an earlier syllable), on the“beth,” because when they came there they were seventy, for there they found Joseph and his two sons, and Jochebed was added to them between the walls. According to the one who says that twin sisters were born with [each of the progenitors of] the tribes (37: 35), we must say that they died before their descent to Egypt, for they were not counted here. I found in Leviticus Rabbah (4:6): Esau had sixteen souls [in his family], and the text calls them נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ,“the souls of his household” (Gen. 36:6) in the plural, because they worshipped many gods [in his family, each his or her own deity]. Jacob had seventy (souls), but the text calls them נֶפֶשׁ [in the singular] because they [all] worshiped one God | כל הנפש הבאה ליעקב: שיצאו מארץ כנען לבוא למצרים. ואין הבאה זו לשון עבר, אלא לשון הווה, כמו (אסתר ב יד) בערב היא באה, וכמו (לעיל כט ו) הנה רחל בתו באה עם הצאן, לפיכך טעמו למטה באל"ף, לפי שכשיצאו לבוא מארץ כנען לא היו אלא ששים ושש. והשני (להלן פסוק כז) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, הוא לשון עבר, לפיכך טעמו למעלה בבי"ת, לפי שמשבאו שם היו שבעים שמצאו שם יוסף ושני בניו ונתוספה להם יוכבד בין החומות. ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, שהרי לא נמנו כאן. מצאתי בויקרא רבה (ד ו) עשו שש נפשות היו לו והכתוב קורא אותן (לעיל לו ו) נפשות ביתו, לשון רבים, לפי שהיו עובדין לאלהות הרבה, יעקב שבעים היו לו והכתוב קורא אותן נפש, לפי שהיו עובדים לאל אחד: | |
We find this idea of Yocheved being the 70th in Midrash Rabba:
Thus, several entities could have completed the count. It could be Yocheved, Yaakov, Chushim ben Dan, Hashem, or Serach. Serach is somewhat surprising since, as Etz Yosef notes, she was already counted explicitly in the parsha, such that one would need to say she was counted twice. (Though I would guess that this was not the initial intent of the midrash, but rather that she was the only woman included to help complete the 70, meaning as part of the initial 66, but not that she also counted as the 70th!) And Chushim ben Dan counted twice, perhaps because it says uvnei Dan Chushim, even though there was only the one son.
ט כל הנפש לבית יעקב שבעים]
כל הנפש הבאה וגו' ובני יוסף אשר יולד לו וגו'
רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן:
ראית מימיך אדם נותן לחבירו ששים וששה כוסות, וחוזר ונותן לו אף שלושה, והוא מונה אותם שבעים?!
אלא זו יוכבד שהשלימה מנין של ישראל במצרים.
רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר:
יוכבד עבורה בארץ כנען ולידתה בארץ מצרים, הה"ד: (במדבר כו)ושם אשת עמרם יוכבד וגו', על פיילי דמצרים נולדה.
ורבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן:
למוד הקדוש ברוך הוא להיות מונה את השבט הזה, עד שהוא במעי אמו, הה"ד: (ד"ה א כ"ה) לידותון, בני ידותון: גדליהו וצרי וישעיהו, חשביהו ומתתיהו,חמשה בפרט ובכללן ששה?!
אלא אף שמעי מנאו הקב"ה, עד שהוא במעי אמו, ואם יאמר לך אדם עשירי שמעי, אמור לו: עשירי לדוכן.
ור' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן:
שימש אבינו יעקב מטתו והקדוש ברוך הוא קורא אותם נפשות, הה"ד: (במדבר כז) ומספר את רובע ישראל.
אמר רבי ברכיה:
כשרף הזה שאינו מספיק לצאת, עד שמספיגין אותו.
ויש אומרים:
יעקב השלים עמהם את המנין.
אמר רבי יצחק:
משל לשתי לגיונות של מלך, דיוקמניאות וגאוסטיינא. בשעה שהמלך נמנה עם אלו, נמצאו שלמים. ובשעה שהמלך עוד נמנה עם אלו, נמצאו שלמים.
ויש אומרים:
הקב"ה השלים עמהם את המנין.
ויש אומרים:
חושים בן דן השלים עמהן את המנין.
בתורתן של רבי מאיר מצאו כתוב:
ובן דן חושים, הה"ד: (שמואל ב כד)ויבואו הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי וגו'.
בית ירח, ירח סינים, מדה כנגד מדה. דן נכנס בצלמוניתו אצל אביו, ומתברך בשבעים אלף. ובנימין נכנס בעשרה, ומתברך בארבעים אלף.
ויש אומרים:
סרח בת אשר השלימה עמהן את המנין, הה"ד: (שם כ) ותקרא אשה חכמה מן העיר, ויקרב אליה, ותאמר האשה: האתה יואב? אמרה, שמך יואב!
לומר, שאתה אב לישראל, ואין אתה אלא קוצר, ולית את לפום שמך, ולית את ודוד בני תורה, עד כאן תמו דברי תורה!
לא כתיב: (דברים כ) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום?!
ואמר לה: מן את?
אמרה ליה: (שמואל ב כ) אנכי שלומי אמוני ישראל,אני הוא שהשלמתי מניינן של ישראל במצרים, אני הוא שהשלמתי נאמן לנאמן, יוסף למשה, מה אתה מבקש להמית עיר, ולי שאני אם בישראל?!
מיד, (שם כ) ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי וגו'.
חלילה חלילה שתי פעמים:
חלילה לדוד,
חלילה ליואב,
חלילה למלכות בית דוד, אלא לא כן, אלא (שם) כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו, נשא ידו במלך בדוד.
אם במלך למה בדוד ואם בדוד למה במלך?!
אלא אמר ר' עזריא בשם ר' יהודה בר' סימון:
כל שמעמיד פניו במלך, כאלו העמיד פניו בת"ח, כ"ש במלך ות"ח!
That there is this peshat concern, and that in parallel there are all these suggestions, such as that it was Yaakov, suggests to me that these were all intended literally as a solution to the problem, rather than that it was all intended allegorically.
Ibn Ezra argues with the idea that it could have been Yocheved, because this would be a concealed miracle, greater than the revealed miracle of Sarah giving birth. He says it is derech aggada o divrei yachid:
יש אומר:Let us now jump right into a translation of Ralbag, who says the same:
כי מספר שבעים, בעבור שהוא סך חשבון כי שישים ותשע היו. וזה המפרש טעה, בעבור שמצאנו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש. והם שלשים ושתים ובדרש, כי יוכבד נולדה בין החומות, גם זה תמה למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה שהולדת משה והיא בת ק"ל שנה?! ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים!
ולא די לנו זה הצער עד שעשו פייטנים פיוטים ביום שמחת תורה. יוכבד אמי אחרי התנחמי והיא בת ר"נ שנה וכי אחיה חי כך וכך שנים דרך אגדה או דברי יחיד.
והנכון בעיני שיעקב בחשבון וממנו יחל, כאילו אמר: כל נפש בניו ובנותיו עם נפשו שלשים ושלש. והראיה על זה שאמר בתחילה יעקב ובניו. ואם טען טוען ויאמר כי הנה כתוב: ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש.
דע כי הכתוב לא חשש להוציא אחד משבעים. כאשר אמר: אשר יולד לו בפדן ארם ולא נולד לו בנימין שם. כי גם בזו הפרשה שנים עדים האחד שאמר: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו. והנה הזכיר כי יעקב מבני ישראל. כי לא הלך הכתוב כי אם אחר הרוב. והעד השני: כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים ומנשה ואפרים לא באו אל מצרים כי שם היו ושם נולדו וכתוב אחריו: בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ואלה שניהם לא ירדו ג"כ זה הכתוב לעד כי יעקב נכנס בחשבון, כי נפש יש לו והוא העיקר.
{Bereishit 46:8} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה, יַעֲקֹב וּבָנָיו: "Yaakov and his children" -- this is proof that Yaakov was among the count.
כָּל-נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ.
Behold, it says "and his daughters" because of Dinah, who was only one person. Just as uvnei Dan Chushim {in close proximity, where one person is referred to as benei}.
כָּל-נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ
Thirty-three, together with with Yaakov, you will find this. {Because in that earlier count as well, there was one missing, and that was Yaakov. And then the sums are 33 + 16 + 14 + 7 = 70.}
And behold, that which they say that this was Yocheved, who was born between the walls, this is by way of derash. And this is because if this were so {historically}, it would be fitting to promulgate this wonder in the Torah when she gave birth to Moshe and Aharon {at such an advanced age}, just as it promulgated this when Sarah gave birth to Yitzchak. For this is more more miraculous, for she was 130 years when she gave birth to Moshe, and 127 years when she gave birth to Aharon. And behold, it is from the ways of the Torah to promulgate the matter of miracles, for the faith in them is one great aspect from the aspects of the Torah.
asdasda And behold, with all this, there is a purpose for the general populace with this statement, as will be explained in our explanation of the words of these derashot, and the like, if Hashem wills it.
And it is fitting that you know that if so said the verse upon the sons of Levi, {in Bemidbar 26:9}
וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם, יוֹכֶבֶד בַּת-לֵוִי, אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי, בְּמִצְרָיִם; וַתֵּלֶד לְעַמְרָם, אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה, וְאֵת, מִרְיָם אֲחֹתָם.
as evidence that her birth alone was in Egypt, and not her conception {which would fix her birth that early, at the least}, so does the verse say upon the sons of Yosef,
וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר-יֻלַּד-לוֹ בְמִצְרַיִם, נֶפֶשׁ שְׁנָיִם
that were born to him in Egypt, where the intent is {surely} not that only their birth was in Egypt!
כָּל-הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה
and יֹצְאֵי יְרֵכו
behold, there is not in this count {of 66} Yaakov, for he is not among those who went out of his loins. It also does not count {in the 66} Yosef and his two sons for they did not come just then to Egypt, but were already there. And when we add to this number him {=Yaakov}, Yosef, and his {two} sons, their number is 70.
And behold, the words of this narrative are explained together with what our rabbis have preceded us in this. And still, the purposes which reach us from this are many...
Thus, he makes essentially the same point as Ibn Ezra, that we should expect such a miracle to be stated outright in the Biblical text. Also, by labeling it derech derash, he does not mean that it is of course historically true, but that we can only arrive at it via midrashic methods. Rather, that as a matter of history, it is not true, and further that it was not intended literally. Rather, that there is some deep allegorical meaning -- a pnimius level to the midrash, if you will. I haven't seen Ralbag's explanation of this deeper level, but perhaps I will have opportunity to explore it in a follow-up post. For I certainly agree that some midrashim were intended allegorically.
No comments:
Post a Comment