Shadal's resolution regarding who initiated the sending of scouts

From the beginning of Shadal's commentary on Shlach:

ב] שלח לך : לטובתך, שידעו ענין הארץ והעם מתחילה, ולא יערערו עליך לבסוף. 

שלח לך אנשים: בדברים (א' כ"ב) כתוב כי ישראל אמרו נשלחה אנשים לפנינו, וכאן הוא אומר כי ה' דיבר אל משה שלח לך אנשים, ונראה כי הם שאלו וה' הסכים וציוה למשה שיעשו כדבריהם, וכאן לא הזכיר שהם שאלו, כדי שלא יהא נראה שחטאו בשאלתם. ונראה כי הכל היה סבה מאת ה', וכמו שכתב הרמב"ם (מורה ח"ב פרק ל"ב), אלא שהוא אומר שהיה מחכמת ה' להסב אותם במדבר עד שלימדו גבורה, כמו שנודע שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וכיוצא בהם יולידו הגבורה ונולדו ג"כ (באותם ארבעים שנה) אנשים שלא הורגלו בשפלות ובעבדות; ואני אומר שלא היתה כוונת האל שיקנו גבורה, כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו, אבל סבב שיתעכבו במדבר, למען יעמדו במשך ימים רבים אצל משה, שאם היה משה מביאם אל הארץ, היו מתפזרים איש בנחלתו ולא היה משה יכול ללמדם דעת, גם לא היו צריכים להתפרנס דרך נס, ולא היתה האמונה בתורת משה נקבעת בלבותם לדורות עולם, כמו שהיה הענין על ידי שישבו ארבעים שנה במדבר, ומשה מנהיגם ומפרנסם באותות ובמופתים ומלמדם דרכי ה'; והחינוך הזה אשר לא היה כמוהו בכל הארץ שיהיו מאתים ריבוא נפשות יושבים אצל מלמדם במשך ארבעים שנה, בלי שיהיו טרודים בבקשת מזונותיהם, זה הוא שהעמיק האמונה בלב בני ישראל, באופן שבתעות כל יושבי הארץ אחרי האלילים, נשארו תלמידי משה גוי אחד ויחיד בארץ, שומר האמונה הטהורה, וממנו התפשטה והתפשט לטובת המין האנושי כולו, ומלאה הארץ דעה את ה'

First, on the lecha of Shlach Lecha, Rashi had said:

2. "Send out for yourself men who will scout the Land of Canaan, which I am giving to the children of Israel. You shall send one man each for his father's tribe; each one shall be a chieftain in their midst."

ב. שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:

שלח לך: לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א, כב) נשלחה אנשים לפנינו, כמה שנאמר (שם) ותקרבון אלי כלכם וגו', ומשה נמלך בשכינה. אמר אני אמרתי להם שהיא טובה, שנאמר (שמות ג, יז) אעלה אתכם מעני מצרים וגו', חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה:

That is, that lecha was ledaatecha. That it is your desire, not Mine. This handily interprets the lecha in a midrashic manner, taking it as meaningful, rather than almost null. (I, Josh, would say that on a peshat level, it has almost null value, like "send yourself some men" in English. And at the same time, works to harmonize this narrative with the account of the same in the beginning of Devarim.

Shadal gives us a slight, and amusing, twist:

Send for you: For your sake, so that they will know the country and people before starting, and not complain to you in the end.

That is, he takes it in the same way that midrashim take, e.g., Lech Lecha -- that it is for your benefit. And amusingly (assuming I understand this correctly), he is putting this as being for Moshe's benefit -- so that the people will not have opportunity to complain about it in the end, as the people are wont to do.

Shadal continues:

Send for yourself men: In Devarim (1:22), it is written that Israel said 'Let us send men before us', while here it states that Hashem told Moshe 'send for yourself men'. And it appears that they {first} asked, and Hashem agreed and commanded Moshe that they should do like their words; and here it does not mention that they asked, so that it should not seem that they sinned in their request. And it appears that all this was a pretext from Hashem, and as the Rambam wrote (in Moreh Nevuchim volume 3 chapter 32), except that he says that it was the wisdom of God to keep them in the desert until they learned bravery {/might}, as it is known that travel in the desert and minimizing pleasures of the body, from washing and the like give rise to heroism. And there were born, as well (in those forty years) people who were unaccustomed to lowness and slavery. 

And I say that was God's intention that they acquire bravery, for not with their would they inherit the land, and their arm does not save them. Rather, he kept them so that they would be detained in the wilderness, so that they should stay for many years by Moshe.

For if Moshe had brought them into the land, they would have scattered, each man to his inheritance, and Moshe would not have been able to teach them Knowledge; they also would not have needed to be sustained via miracles, and faith in the law of Moshe would not have been affixed into their hearts for all future generations, as was the matter because of their dwelling 40 years in the wilderness, while Moshe directed them and sustained them with signs and miracles, and taught them the ways of Hashem. And this training, such that there was none like it in all the land, that there would be hundreds of thousands of souls dwelling near their teacher for a length of 40 years, without being bothered in seeking their provisions, this is what deepens the faith in the heart of the children of Israel, and a manner that when all the residents of the land went astray after the false deities, the students of Moshe remained as a single and unique nation in the land, keeping the pure faith; and from this it spread out and expanded to the benefit of the human species in general, and the land was filled with knowledge of Hashem.

Perhaps one could say, though kollel is a modern innovation, this was the first modern kollel.