Does אל תפן apply to Korach, or to Dasan and Aviram?

Summary: While Rashi interprets it, lefi peshuto, as referring to Korach, Ramban disagrees and asserts that based on context it should refer to Datan and Aviram. And he works it out. But Shadal chooses Rashi.

Post: In parshas Korach, Moshe prays that Hashem not accept their offering. First, Dasan and Aviram accuse him:

13. Is it not enough that you have brought us out of a land flowing with milk and honey to kill us in the desert, that you should also exercise authority over us?		יג. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר:
14. You have not even brought us to a land flowing with milk and honey, nor have you given us an inheritance of fields and vineyards. Even if you gouge out the eyes of those men, we will not go up."		יד. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה:

and then Moshe prays:

15. Moses was exceedingly distressed, and he said to the Lord, "Do not accept their offering. I have not taken a donkey from a single one of them, and I have not harmed a single one of them."

טו. וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְ־הֹוָ־ה אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם:

Rashi writes, there:

		ויחר למשה מאד: נצטער עד למאוד:
According to its peshat, the [mincha refers to the] ketores that they will offer before you, do not turn to them. And the midrash says...		אל תפן אל מנחתם: לפי פשוטו הקטרת שהם מקריבים לפניך מחר אל תפן אליהם. והמדרש אומר יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו:

Ramban takes issue with this.

(טו): אל תפן אל מנחתם - 

לפי פשוטו הקטרת שהם מקריבים לפניך למחר אל תפן אליה.
ומדרשו אמר יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור חלקם לא יקרב לפניך לרצון,
לשון רש"י. 

ואינו נכון בעיני שיהיה על הקטרת, לפי שעל דתן ואבירם הוא אומר כן שחרה לו על דבריהם והם לא היו בתוך העדה הנועדים להקטיר קטרת.
אבל פשוטו, כי בעבור שהיו אלה רוצים בכהונה להקריב קרבן, אמר משה "אל תפן אל מנחתם" אל תפן אל קרבן שיקריבו לפניך ואל תפילה שיתפללו לך, כי כל הקורבנות גם התפילה יקראו מנחה בכתוב.

וגם אמר אונקלוס: 

קרבנהון, 

איזה דבר שיקריבו לפניך:

After all, the context is that this is in response to Dasan and Aviram, who are not part of Korach's eidah who are bringing the ketores.Rather, since they wanted priesthood to bring a korban, Moshe said 'do not turn to their mincha', do not turn to the sacrifice they bring before you and to the prayer they pray to you, for all offerings as well as prayer are called Mincha in Scriptures. And so does Onkelos render, 'their korban', meaning any thing that they offer before you.

The Baal HaTurim follows Ramban in this assessment.

Shadal, however, argues, and establishes Rashi's interpretation as the peshat:

טו]אל תפן אל מנחתם : קודם שיאמר להם שיקחו המחתות ויקטירו הקטורת, התפלל באזני כל העם שלא ירצה ה' את מנחתם, כי אין להם שום טענה להתרעם עליו, כי הוא מעולם לא השתרר עליהם להנאת עצמו.

"Before he said to them to take the pans and offer the incense, he prayed within earshot of all the nation that Hashem should not desire their mincha, so that they would have no complaint to bring against him, for he never exercised authority over them for his own benefit."

Thus, he associated this section with Korach and his company, rather than with Dasan and Aviram.

I see how this can work. The two parts of this story are interwoven, and immediately following this tefillah he turns and speaks again to Korach and his congregation:

16. Moses said to Korah, "You and your entire congregation should be before the Lord you, they, and Aaron tomorrow.		טז. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר:
		והם: עדתך:
17. Let each man take his censer and place incense upon it, and let each man present his censer before the Lord; [there will thus be] two hundred and fifty censers, and let you and Aaron each [take] his censer.		יז. וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ:
		והקרבתם וגו' איש מחתתו: החמשים ומאתים איש שבכם:
18. So each man took his censer, and they put fire upon it and placed incense upon it, and they stood at the entrance to the Tent of Meeting with Moses and Aaron.		יח. וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

It is a question of where this middle pasuk 15 binds, immediately preceding or immediately following. And while much of the content of 15 seems like a response to Datan and Aviram's כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר, we can also cast it as a response to Korach's וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה in pasuk 3.