Nitzavim as Standing vs. Remaining

Here is an interesting Shadal on the topic of the meaning of Nitzavim. The first pasuk in Nitzavim reads:

ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

9 Ye are standing this day all of you before the LORD your God: your heads, your tribes, your elders, and your officers, even all the men of Israel,

and upon this, Shadal states:

ט ] אתם נצבים : לא מצינו שענו אמן או עשו שום דבר להראות שהם מקבלים הברית , אבל במה שנשארו שם לשמוע הקללות עד תומם עשו עצמם כמקבלים ; זה טעם אתה נצבים , ואח " כ הוא מדבר על מי שאולי לא בא שמה או הלך לו באמצע

Thus, nitzavim means standing here today, in the sense of remaining here, in the physical presence of Moshe speaking, and this then bears a connection to the previous section with all the kelalot and the berit in general. By remaining, they are showing that they accept the covenant.

This is a neat twist on the setup provided by the classic mefarshim. Until this point, on a peshat level, nitzavim meant physically standing. And Rashi says this, Ramban says this, and Ibn Ezra says this. Thus,

Ramban:
(ט): טעם אתם נצבים היום לפני ה' אלוהיכם -
שאתם עומדים ומזומנים לפני השם כדי לעמוד בבריתו, כי לקבל התורה בביאורה נאספו אליו.
או שהיו עומדים לפני הארון. והברית, הוא השבועה והאלה אשר יזכיר.

Ibn Ezra:
אתם נצבים לפני ה' אלהיכם -
סביבות הארון.

Rashi:
אתם נצבים -
מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית:

But that was on a solely peshat level. On a derash level (and perhaps more on this in the other post), Rashi cites a midrash aggada:
למה נסמכה פרשת אתם ניצבים לקללות?
לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כוהנים, הוריקו פניהם, ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו?
התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו:

The Israelites heard all the kelalot and they were greatly frightened. This, then, is Moshe reassuring them. You angered Hashem, and yet you stand, and remain alive, before Him. And this shows a thematic connection between these two segments of Devarim, which should be intertwined in some way.

Shadal does not make it explicit that this is the way he creates his peshat, but he seems to be taking elements of both. He takes what is promoted as peshat, which is being physically proximate to someone or something, and adds the thematic element and connection to the Brit with the threat of the kelalot of the previous section. They are still physically remaining before the aron, or before Moshe, which means that they have accepted the Brit despite the threats. Now, moving on, etc.