Abarbanel's Survey of Moshe's Sin, pt ii

My rough translation and brief commentary on Abarbanel's survey of positions on the nature of Moshe's sin continues.

3) Rambam wrote that Moshe's sin was in becoming angry for no reason with Israel, and anger rests in the lap of fools, and it is a bad trait, all the more so in the master of the prophets, for those who see will think that God is angry at them, while the matter was not so. For Hashem was not angry with them for their asking for necessary things like water and like manna.

{I would note that it was not just asking for necessary things, but their manner of speech in asking for it.}

And Ramban already asked on this position, for the pasuk states meritem et pi {which would suggest changing from a command} and lo heemantem bi {which would perhaps suggest lack of faith}, which informs us that it was because of a small amount of faith, and not because of anger.

{Perhaps one might answer by not doing what Hashem wanted in presenting this miracle, by becoming angry, that would be called meritem et pi. And perhaps we can give some answer similar to Shadal's claim that heemantem is metonymy, that it is like they did not believe in him. But there are indeed difficulties reading Rambam's peshat into the pesukim.

However, as noted in a previous, Rambam's peshat is extremely easy to be read into the pesukim in Tehillim describing the same event.}

4) This position was cited by Ramban in the name of Rabbenu Chananel, and Ramban follows him. The sin was that they said "from this rock shall we bring out for you water" when they should have said "shall He bring out for you water." Parallel to what is written {Shemot 16:8}

ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה.

8 And Moses said: 'This shall be, when the LORD shall give you in the evening flesh to eat, and in the morning bread to the full; for that the LORD heareth your murmurings which ye murmur against Him; and what are we? your murmurings are not against us, but against the LORD.'

The problem with this is that the statement was said rhetorically. "Do you think that we can bring out water from the rock? Only Hashem can do it!" And this is also what the Ramban himself says in explaining the pasuk.

{Except it appears that Abarbanel only briefly read through Ramban. Ramban writes:

(י): המן הסלע הזה נוציא לכם מים -
חלילה חלילה שיהיה התימה למניעות, כי משה רבנו הנאמן בכל בית ה' לא יפלא ממנו כל דבר מה', והוא וכל ישראל עמו ראו גדולות ונפלאות מזו, ואף כי הוא אשר נעשה כן על ידו פעם אחרת בצור בחורב. ואמרו המפרשים שיש תמיהות מתקיימות, כמו הנגלה נגליתי (ש"א ב כז), הרואה אתה (ש"ב טו כז), התשפוט (יחזקאל כב ב), המן העץ אשר צויתיך (בראשית ג יא).

אבל ר"א כתב:

המן הסלע יש לנו כח להוציא לכם ממנו מים.

ירצה לפרש, שאמר להם שמעו נא המורים בה' האומרים ולמה הבאתם את קהל ה' אל המקום הרע הזה, המן החלמיש הזה יהיה לנו כח בטבע שנוציא אנחנו ממנו מים, רק תכירו כי מאת ה' הוא כי הוא אשר הוציא אתכם ממצרים והביא אתכם אל המקום הזה והוא אשר יפרנס אתכם בו, וזה כטעם שאמר להן במן (שמות טז ו): וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים:

ולפי דעתי הה"א הזו לשאלה, המן הסלע הזה נוציא לכם מים אם לא, כי הכתוב פעם יפרש בשאלה הן ולאו, היש בה עץ אם אין (לעיל יג כ), התשמור מצוותיו אם לא (דברים ח ב), ופעם יזכיר הן לבדו, הזה אחיכם הקטן (בראשית מג כט), הידעתם את לבן בן נחור (שם כט ה), האבכה בחדש החמישי הנזר (זכריה ז ג). אבל הייתה השאלה הזאת להם שאלת הניסיון, אמר שמעו נא המורים מה תחשבון על ה' המן הסלע הזה החזק נוציא לכם מים היהיה הדבר הזה אם לא, הפליג במרים והגיד כי הם קטני אמנה, וכאשר יריבו אליו הוא מפני מחשבתם שלא יעשה השם עימהם להפליא, כעניין שנאמר (תהילים עח יח - כ): וינסו אל בלבבם, היוכל אל לערוך שולחן במדבר, הגם לחם יוכל תת.

וכך אמרו (אבות ה ד): עשר ניסיונות נסו אבותינו להקב"ה במדבר. וכמו השאלה במחשבת הנשאל במקומות רבים, ההשב אשיב את בנך (בראשית כד ה), אם רצונך כן, הנלך אל רמות גלעד אם אחדל (דהי"ב יח ה), אם עצתך כן, אף כאן, אם מחשבתכם שנוציא לכם מים מזה. וכן דעתי בהנגלה נגליתי, הראית כי נכנע אחאב מלפני (מ"א כא כט), המן העץ אשר ציוויתיך, התשפוט, כי כולם שאלות, אבל עניינם לשאול בדבר מפורסם שיודה בו הנשאל על כורחו. אם נגליתי לבית אביך ובחרתי בכם אם ידעתם זה ולמה תבעטו בזבחי ובמנחתי, הלה' תגמלו זאת הגמולה. וכן אם מן העץ אשר ציוויתיך אכלת ותבוש ותחבא, או למה תתחבא. ובדרך הזה האחרים. אבל הרואה אתה, שאלה גמורה בדבר המסופק, אם יועץ אתה תשוב אל העיר, כלשון רואה אני את דברי אדמון (כתובות קח ב קט א), וכבר פירשתי בסדר בראשית (א ד):

Thus, the idea that it is asking rhetorically whether they themselves, naturally, without the aid of Hashem can do it is specifically the position of Ibn Ezra, not Ramban. He argues and takes it as the heh hashe`eilah. He takes it as a straightforward question, seeing whether they were of little faith or not. This could easily be read together with the claiming credit for the action.

Even as a rhetorical question, it could be a fault in not being careful enough in their speech, such that Bnei Yisrael could misinterpret it. But I will not elaborate here.
}