Thursday, October 02, 2008

Shu"t Maharik 88 -- On The Definition of Chukat Akum, pt ii

See previous segment here.

And the Ramban wrote, and these are his words:
The chukim are the decrees of the King which he decrees in his kingdom without revealing their purpose to them.
Thus, both of them are of accord that the language of chok implies a thing whose reason is hidden away. Except that Rashi seized in his words as if their was no reason at all, neither hidden nor revealed, and the Ramban seized upon him for this and said that there is a reason, except that it is not revealed.

And similar to this is that which the Torah mentioned not to go in their chukot. For since he does something irregular which has no revealed reason, except that they conduct themselves so, therefore it is certainly apparent as if he is drawn after them and admits to them {and their idolatrous positions}. For if not so, why would he e act like these strange actions of theirs. And know that this is so, for behold, it is written in the Smag {Sefer Mitzvot Gedolot} in the commandment of Chukat HaGoyim, and this is his language:

In masechet Shabbat, it lists all that it a tradition in hands of the sages of their chukim and ways of the Amorites, and there I delved into the Tosefta of Shabbat, and there is not found there even one which is not divination of some baffling thing whose reason is not known, such as the Talmud brings in the end of perek BeMeh Isha, such as {Shabbat 67b} "Gad Gedi veSinok Lo" {which makes little sense, but which Soncino offers as a conjectured translation, "Be lucky, my luck [gad gedi] and tire not by day or night"}; and one who says to the raven "Scream." And so too, that they slaughter the rooster since it crowed in the evening, etc. {All examples there.} And many more, doubled, that these, and all of them are similar, in that they lack reason or known logic. And a few of them I will mention, and like them, the number is many before me, etc. {From Tosefta Shabbat 7:1 and on.}

A woman who tows her son between the dead, etc., {Book of Legends renders this as "reviving a [dead] child by dragging it around the cemetery"} one who counts and tosses stones into the sea or the river, and one who strikes hips, claps hands {our Tosefta has "and dances"} before a flame {Book of Legends: "[in order to extinguish it]"}. And so too one who plugs up a hole in the window {with thorns, perhaps in the room of a woman in labor}, etcetera, and a great many like this. And all of them are means of augury or baffling things. And this is what is written in Semag, that he learned in the Tosefta "chukoteihem and darkei Emori" -- "chukoteihem" are the baffling things, while the darkei Emori are the auguries. And if it be so that in all of them it teaches there {in Tosefta} that "behold this is of the ways of the Amorites," therefore the Semag explained to us that there are two types of darkei Emori -- one is because of augury and one is because of chukat hagoyim {=referring to the something baffling}.

And the second matter there is to forbid because of chukat hagoyim according to what is mentioned, in my humble opinion, is the matter to which is relevant an aspect of breaking down the fence of tzniut {modest} and humility, whihc the gentiles conduct themselves -- this too, is forbidden. And this if the halacha is like the Tanna of the brayta in the Sifrei, who teaches that one should not say "since they go out with argaman {purple, a mark of nobility}, I will also go out with argaman, etc. Since they go out with kilusin {praises} so will I, etc." For things like this are things of boastfulness and pride, and not in these things is the portion of Israel. Rather, the things of Israel, and their way, is to be modest {tzenuim}, and the humble {anavim} shall inherit the land {/earth}, and not in the presence of God are the prideful.

And even so, it appears that this is specifically when he does this in order to appear similar to them, and not for a known purpose, as is implied by the language, which states , "that one should not say since they go out, etc.," and it does not state plainly that one should not go out with argaman or with kelivasin like they go out. Rather, it is certainly apparent that it is not fitting to forbid because of going after their chukoteihem except where the matters demonstrate that the Israel is {deliberately} making himself similar to them, such as where he does a baffling action, where one cannot attribute the reason to its performance, except that it is their chok, as I explained above, to attribute. And so too "one who says 'since they go out etc.,'" that he intends to make himself similar to them, as I explained. But in another matter, no.

{The actual text in Hebrew of Maharik:

והרמב"ן כתב וז"ל החקי' הם גזרו' המלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגל' תועלת' להם עכ"ל. הרי שהושוו שניה' דלשון חק משמע דבר אשר טעמו נעלם אלא שרש"י תפס בלשונו כאלו אין בו טעם כלל לא נסתר ולא נגלה והרמב"ן תפס עליו בכך ואמר שיש טעם אלא שאין נגלה ובכיוצא בזה הוא שהזכיר' תור' שלא לילך בחקותיה' דכיון שהוא עוש' דבר משונה אשר אין בו טעם נגל' אלא שהם נוהגי' כן אז נרא' ודאי כנמשך אחריה' ומודה להם דאל"כ למה יעשה כדברים התמוהים האלה ותדע דכן הוא שהרי כתוב בסמ"ג במצו' חקת הגוים וז"ל במסכת שבת מונה כל מה שהית' קבלה ביד חכמי' מחקותיה' ודרכי האמורי' ושם עיינתי מתוספת' דשבת ולא תמצא שם אפילו אחד שלא היה ניחוש או דבר תימה אשר לא יודע טעמו כאותם שמביא התלמוד בסוף פרק במה אש' כגון גד גדי וסינוק לא. והאומר לעורב צרח וכן שחטו את התרנגול שקרא ערבית וכו' ויותר מהמה כפליים וכולם כיוצא בהם שאין בהם לא טעם ולא סברא ידוע ומעט מהם אזכיר וכהנה רבות המספר קומי וכו' המגררת בנה בין המתי' וכו' המונה ומשליך צרורו' לים או לנהר והמספק והמטפח לשלהבת וכו' וכן הפוקק את החלון וכולי וכהנה רבות מאד וכולם דבר נחוש או דבר תימה וזה שכתוב בסמ"ג ששנה בתוספת' חקותיה' ודרכי האמורי חקותיה' הם דברי' התמוהי' ודרכי האמורי הם הנחושים ואם כי בכולם שנה שם הרי זה מדרכי האמורי או פירש לנו הסמ"ג ששני דרכי האמורי יש אחד משום נחוש ויש אחד משום חוקו' הגוים. וענין השני יש לאסור משום חקו' הגוים לפי הנז' לע"ד הוא הדבר אשר שייך בו נדנוד פריצת גדר הצניעו' והענו' ינהגו בו הגוים גם זה אסור ואם הלכ' בתנא דבריית' דספרי דקתני שלא תאמר הואיל ויוצאין בארגמן אף אני יוצא בארגמן וכו'. הואיל ויוצאין בקלוסין אף אני וכו' שדברו' הללו דברי שחץ וגאוה הם ולא באל' חלק יעקב אלא דברי ישראל ודרכם להיות' צנועי' וענוים ירשו ארץ ולא לפנות אל רהבי' ואף גם זאת נרא' דהיינו דווק' כשהוא עושה כדי להדמות אליהם ולא לתועל' ידוע' כדמשמע הלשון דקאמר שלא תאמר הואיל והם יוצאי' וכו'. ולא קאמר סתם שלא יצא בארגמן או בקלוסן כמו שהם יוצאי' אלא ודאי נרא' דלא שייך לאסו' משום הולך אחר חקותיה' אלא היכ' שהדברי' מראים שהישראל מתדמה אליה' כגון שעושה מעש' התמיה אשר אין לתלות טעם בעשייתן אלא מפני חקם כדפי' לעיל לתלו' וכן האומר הואיל והן יוצאין וכו' שהוא מכוין להתדמו' אליה' כדפי' אבל בענין אחר לא.


No comments:


Blog Widget by LinkWithin