Post: Parashat Masei begins with a list of the encampments, in chronological order, through the wilderness. Moshe wrote them down al pi Hashem:
| ב וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי ה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם. | 2 And Moses wrote their goings forth, stage by stage, by the commandment of the LORD; and these are their stages at their goings forth. |
Ramban writes:
(א): אלה מסעי - אחרי נקמת מדין שאמר לו הקב"ה למשה אחר תיאסף אל עמיך (לעיל לא ב): ואחרי שחלק ארץ סיחון ועוג ובנו הערים הנזכרות, נתן דעתו לכתוב המסעות. ונתכוון בזה להודיע חסדיו של הקב"ה עימהם, שאע"פ שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תחשוב שהיו נעים ומטולטלין ממקום למקום תמיד ולא הייתה להם מנוחה, אבל בכל הזמן הגדול לא הלכו אלא ארבעים ושנים מסעות, כמו שכתב הרב רש"י מדברי רבי משה הדרשן:
והוסיף הרב במורה הנבוכים (ג נ):
תועלת בידיעתם, לומר הצורך להזכיר המסעים גדול מאד, כי הנסים והאותות הנעשות היו אמיתיות לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו דברים בשמועה ויכזיבם השומע. ומאותות התורה ונפלאותיה העצומות עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה ומציאת המן בכל יום, והם מקומות רחוקות מן הישוב ואינן טבעיות לבני אדם לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון, ואמרה התורה (דברים כט ה): לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם, וכל אלה אותות הם במעשה נס נראות לעין. וכאשר ידע הבורא יתברך כי יעבור על אלה האותות מה שיעבור על דברי הימים, לא יאמינו השומעים בהם, ויחשבו כי עמידתם במדבר הזה היה קרוב מן הישוב מקום אשר בני אדם שם, כמו המדברות אשר ישכנו שם בני ערב היום, או מקומות אשר יהיה שם חריש וקציר, או יש שם עשבים וצמחים למאכל בני אדם ושיהיה במקומות ההם בורות מים. על כן הרחיק מלבות בני אדם המחשבות האלה, וחזק אלה האותות כולם בזיכרון המסעות, כדי שיראו אותם הדורות הבאים וידעו האותות הגדולות איך עמדו בני אדם במקומות ההם ארבעים שנה, כל אלו דבריו.והנה מכתב המסעות מצוות השם היא מן הטעמים הנזכרים, או מזולתן עניין לא נתגלה לנו סודו, כי "על פי ה'"דבק עם "ויכתוב משה", לא כדברי ר"א שאמר שהוא דבק עם "למסעיהם", שכבר הודיענו זה (לעיל ט כ): על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו:
He begins with a cross between Ibn Ezra and Rashi, in terms of explaining the intent of writing down the encampments just now. Ibn Ezra gives something practical, having to do with completeness and being settled.
אלה מסעי -כאשר חנו בני ישראל בערבות מואב וישבו שם חדשים, עד שבנו הערים הנזכרים ולא זזו משם, כי אם אחרי מות אהרן, כתב משה כל המסעים.
Rashi had given two reasons, first citing Rav Moshe HaDarshan, and then a Midrash from Rabbi Tanchuma:
(א) אלה מסעי - למה נכתבו המסעות הללו?So Ramban selects the explanation of Rav Moshe HaDarshan from Rashi, as well as a practical explanation akin to Ibn Ezra for why writing it just now:
להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא הייתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה, קודם גזירה, משנסעו מרמעסס עד שבאו לרתמה. שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר (במדבר יב, טז) ואחר נסעו העם מחצרות וגו' (שם יג, ב) שלח לך אנשים וגו'. וכאן הוא אומר ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה, למדת שהיא במדבר פארן.ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת:
ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות. זה מיסודו של רבי משה הדרשן.משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות.
אמר לו: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו':
אחרי נקמת מדין שאמר לו הקב"ה למשה אחר תיאסף אל עמיך (לעיל לא ב): ואחרי שחלק ארץ סיחון ועוג ובנו הערים הנזכרות, נתן דעתו לכתוב המסעות. ונתכוון בזה להודיע חסדיו של הקב"ה עימהם, שאע"פ שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תחשוב שהיו נעים ומטולטלין ממקום למקום תמיד ולא הייתה להם מנוחה, אבל בכל הזמן הגדול לא הלכו אלא ארבעים ושנים מסעות, כמו שכתב הרב רש"י מדברי רבי משה הדרשן:"After the revenge on Midian {in the previous sidra} where Hashem said to Moshe, 'afterwards you shall be gathered to your people', and after they divided the land of Sichon and Og, and built up the aforementioned citied, he set his mind to write the encampments. And he intended with this to make known the kindness of Hashem with them, for even though He had decreed upon them to move them and make them wander in the wilderness, you should not think they they were moving about from place to place always, such that they had no rest. Rather, in all that great time, they only had 42 encampments, as Rashi writes from the words of Rabbi Moshe HaDarshan."
He also adds another reason for recording these encampments, from the Rambam:
"The purpose in making them known, is that the need to mention the specifics of the encampments is indeed very great, for the miracles and signs which were performed were true to all who saw them, but in the future, these matters would only be heard of, and the one who heard them would make them false. And of the signs of the Torah and its great wonders is the staying of the Israelites in the wilderness for forty years, and the finding of the manna every day, where they were places distance from settlements, and they were not natural for people -- {Bemidbar 20:5} -- 'it is no place of seed, or of figs, or of vines, or of pomegranates'. And the Torah declared {Devarim 29:5}, 'Ye have not eaten bread, neither have ye drunk wine or strong drink' {but rather with miraculous sustenance}, and all these signs were via miraculous act which were eye-witnessed. And since the Creator, Blessed Be He, know that upon these signs would pass what passes upon any chronicles, those who heard would not believe in them, and would think that their stay in this wilderness was close to settlements, where people dwelled, just like the wildernesses which the Arabs dwell nowadays, or places where there is plowing and reaping; or that there are herbs and foliage for human consumption, and that there were cisterns of water in these places. Therefore, to distance from people's hearts these thought, and to strengthen all these signs with mention of the encampments, in order that those generations to come would see and know the great miracles, how people stayed in these places for forty years. All these are his {=Rambam's} words."
תועלת בידיעתם, לומר הצורך להזכיר המסעים גדול מאד, כי הנסים והאותות הנעשות היו אמיתיות לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו דברים בשמועה ויכזיבם השומע. ומאותות התורה ונפלאותיה העצומות עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה ומציאת המן בכל יום, והם מקומות רחוקות מן הישוב ואינן טבעיות לבני אדם לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון, ואמרה התורה (דברים כט ה): לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם, וכל אלה אותות הם במעשה נס נראות לעין. וכאשר ידע הבורא יתברך כי יעבור על אלה האותות מה שיעבור על דברי הימים, לא יאמינו השומעים בהם, ויחשבו כי עמידתם במדבר הזה היה קרוב מן הישוב מקום אשר בני אדם שם, כמו המדברות אשר ישכנו שם בני ערב היום, או מקומות אשר יהיה שם חריש וקציר, או יש שם עשבים וצמחים למאכל בני אדם ושיהיה במקומות ההם בורות מים. על כן הרחיק מלבות בני אדם המחשבות האלה, וחזק אלה האותות כולם בזיכרון המסעות, כדי שיראו אותם הדורות הבאים וידעו האותות הגדולות איך עמדו בני אדם במקומות ההם ארבעים שנה, כל אלו דבריו.
See also the reasons given by Ralbag.
"The first purpose is to add veracity {?} to that which the Torah related of our ancestors' stay in the wilderness for forty years. And therefore it mentioned their encampments there, how it was, detail by detail. For you will often find in true stories that they already add {details} in order to show them true, just as in these ... {?}"
I gave a different reason why one would want to list the encampments specifically here, at the end of the sefer.
Related to the above, what are all these names of places. If it is all one big wilderness, far from human habitation, why do these places have names? Some of them are pretty clearly the result of something that happened to the Israelites in those places. For instance, kivrot hataavah. But other places, how precisely would they be meaningful to later generations? Without a tradition specifically where these are in the wilderness, if they are places the Israelites called them, how could they be identified to know that these were far from human habitation? Unless they were known by these names beforehand, or were known by these names from that point forward. I suppose large areas might be named by those who controlled them, but all these places? It is difficult, and I am not so convinced. It might be, rather, that some of these places were actually closer to human habitation.
Related to this is how Rambam viewed the manna as a naturally occurring substance, yet with miracles in its constant fortuitous timing. See here.
No comments:
Post a Comment