veEchad Targum on Noach, part i

Summary: Most of Onkelos is straightforward literal translation to Aramaic. If you know what the Hebrew means, then you know what the Aramaic means. Where Onkelos diverges to the not-absolutely-literal, then we is effectively offering commentary. Here, I consider Onkelos' Targum to parashat Noach, in several parts, take note of these divergences, and briefly discuss their significance. (There is also his literal translation, where the Hebrew text is ambiguous and can be literally translated in different ways, but I don't consider all of these.)

Post: The first aliyah:

ו,ט אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ.

אִלֵּין, תּוֹלְדָת נוֹחַ--נוֹחַ גְּבַר זַכַּאי שְׁלִים הֲוָה, בְּדָרוֹהִי:  בְּדַחְלְתָא דַּייָ, הַלֵּיךְ נוֹחַ.

This is mostly literal. The one divergence is אֶת-הָאֱלֹהִים translated as בְּדַחְלְתָא דַּייָ. This makes sense, as we are not talking about literal walking with God, but with the way he conducted himself. He conducted himself as a yerei shamayim. Also, this sidesteps the issue of what et means. He walked the ways of God, so it could serve as a direct object, with et as the direct object marker. (Or, "with God", but we aren't forced into this.)

ו,י וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת.

וְאוֹלֵיד נוֹחַ, תְּלָתָא בְּנִין--יָת שֵׁם, יָת חָם וְיָת יָפֶת.

The above pasuk is a simple literal translation. Next,

ו,יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס.

וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא, קֳדָם יְיָ; וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא, חָטוֹפִין.

This seems a straightforward translation. Slightly noteworthy is חָמָס as חָטוֹפִין. We might not have known this. This appears to accord with Rashi on the pasuk:

and the earth became full of robbery: Heb. חָמָס, robbery, (other editions add: as it is said (Jonah 3: 8):“and of the dishonest gain (הֶחָמָס) which is in their hands.”) - [Sanh. 108a]

ותמלא הארץ חמס: גזל:

Next:

ו,יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה:  כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ.  {ס}

וַחֲזָא יְיָ יָת אַרְעָא, וְהָא אִתְחַבַּלַת:  אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל בִּסְרָא אֲנָשׁ אוֹרְחֵיהּ, עַל אַרְעָא.  {ס}

Onkelos added a clarifying remark that the flesh meant human flesh. Thus,  כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ becomes כָּל בִּסְרָא אֲנָשׁ אוֹרְחֵיהּ. In contrast, the midrash, and Rashi, take this more literally, and thus render it as referring to other creatures. Thus, Rashi writes:

for all flesh had corrupted: Even cattle, beasts, and fowl would mate with those who were not of their own species. — [from Tan. Noach 12]

כי השחית כל בשר: אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:

Next:

ו,יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.

וַאֲמַר יְיָ לְנוֹחַ, קִצָּא דְּכָל בִּסְרָא עָאל לִקְדָמַי--אֲרֵי אִתְמְלִיאַת אַרְעָא חָטוֹפִין, מִן קֳדָם עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָּא; וְהָאֲנָא מְחַבֵּילְהוֹן, עִם אַרְעָא.

Here, Onkelos does NOT clarify kol basar as bisra anash. Either because he already clarified this in the previous pasuk, or else here it means the destruction of the entire world, including animals. He clarifies that the land is filled with chamas מִפְּנֵיהֶם as מִן קֳדָם עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָּא, not just before them, but before their evil deeds. There is an irregularity in the Biblical text in which there appears to be two objects for the verb. That is, in מַשְׁחִיתָם אֶת-הָאָרֶץ, what is being destroyed? Them, or the land? Onkelos clarifies that in this case, the word et means "with", just as it means "with" in other instances. (Consider the word itti, "with me", and et HaElokim hithalech Noach from the first pasuk in this parashah.) Compare with Rashi:

from the earth: [אֶת הָאָרֶץ] is similar מִן הָאָרֶץ : “from the earth.” Similar to this is (Exod. 9:26): “When I go the city” [meaning] “from” the city; (I Kings 15:23): “He was stricken his feet” [meaning]“from” his feet (i.e, he suffered from a foot ailment). Another explanation: אֶת הָאָרֶץ means “together with the earth,” for even the three handbreadths of the depth of the plowshare were blotted out and obliterated.

את הארץ: כמו מן הארץ, ודומה לו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר, (מ"א טו כג) חלה את רגליו, מן רגליו. דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו:

Thus, it could be interpreted as min. But then he gives Onkelos' alternative, that it means "with". I don't think one needs to add that it destroyed the actual ground, up to three handbreadths, which would be a rather midrashic statement. One can say this, but I mean that one need not attribute this to Onkelos. By earth, it could mean all plant and animal life, while mashchitam could just refer to the human beings, which we saw he singled out in a previous pasuk.

ו,יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר.

עֲבֵיד לָךְ תֵּיבְתָא דְּאָעִין דְּקַדְרוֹס, מְדוֹרִין תַּעֲבֵיד יָת תֵּיבְתָא; וְתִחְפֵי יָתַהּ מִגָּיו וּמִבַּרָא, בְּכֻפְרָא.

Rather straightforward, just giving translation of some otherwise unfamiliar terms.

ו,טו וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ:  שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.

וְדֵין, דְּתַעֲבֵיד יָתַהּ:  תְּלָת מְאָה אַמִּין, אֻרְכָּא דְּתֵיבְתָא, חַמְשִׁין אַמִּין פֻּתְיַהּ, וּתְלָתִין אַמִּין רוּמַהּ.

Nothing to see here.

ו,טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ.

נֵיהוֹר תַּעֲבֵיד לְתֵיבְתָא, וּלְאַמְּתָא תְּשַׁכְלְלִנַּהּ מִלְּעֵילָא, וְתַרְעַהּ דְּתֵיבְתָא, בְּסִטְרַהּ תְּשַׁוֵּי; מְדוֹרִין אַרְעָאִין תִּנְיָנִין וּתְלִיתָאִין, תַּעְבְּדִנַּהּ.

Tzohar as neihor, "light source". By inserting the word מְדוֹרִין, the same word used above to translate קִנִּים two pesukim earlier, he clarifies that this is referring to the same thing as that.

The rest of the perek, and the first aliyah, seems to be a straightforward literal translation:

ו,יז וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:  כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ, יִגְוָע.	וַאֲנָא, הָאֲנָא מֵיתֵי יָת טוֹפָנָא מַיָּא עַל אַרְעָא, לְחַבָּלָא כָּל בִּסְרָא דְּבֵיהּ רוּחָא דְּחַיֵּי, מִתְּחוֹת שְׁמַיָּא:  כֹּל דִּבְאַרְעָא, יְמוּת.
ו,יח וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתָּךְ; וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה--אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ.	וַאֲקֵים יָת קְיָמִי, עִמָּךְ; וְתֵיעוֹל, לְתֵיבְתָא--אַתְּ, וּבְנָךְ וְאִתְּתָךְ וּנְשֵׁי בְּנָךְ עִמָּךְ.
ו,יט וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה--לְהַחֲיֹת אִתָּךְ:  זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ.	וּמִכָּל דְּחַי מִכָּל בִּסְרָא תְּרֵין מִכּוֹלָא, תַּעֵיל לְתֵיבְתָא--לְקַיָּמָא עִמָּךְ:  דְּכַר וְנֻקְבָּא, יְהוֹן.
ו,כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ--שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת.	מֵעוֹפָא לִזְנוֹהִי, וּמִן בְּעִירָא לִזְנַהּ, מִכֹּל רִחְשָׁא דְּאַרְעָא, לִזְנוֹהִי--תְּרֵין מִכּוֹלָא יֵיעֲלוּן לְוָתָךְ, לְקַיָּמָא.
ו,כא וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה.	וְאַתְּ סַב לָךְ, מִכָּל מֵיכָל דְּמִתְאֲכִיל, וְתִכְנוֹשׁ, לְוָתָךְ; וִיהֵי לָךְ וּלְהוֹן, לְמֵיכַל.
ו,כב וַיַּעַשׂ, נֹחַ:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים--כֵּן עָשָׂה.	וַעֲבַד, נוֹחַ:  כְּכֹל דְּפַקֵּיד יָתֵיהּ, יְיָ--כֵּין עֲבַד.