Some thoughts on Ma Nishtana

Next up is Ma Nishtana. Here, the son asks.

Why should the son ask? Because in Shemot 12:

כו  וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם:  מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם.	26 And it shall come to pass, when your children shall say unto you: What mean ye by this service?
כז  וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל; וַיִּקֹּד הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ.	27 that ye shall say: It is the sacrifice of the LORD'S passover, for that He passed over the houses of the children of Israel in Egypt, when He smote the Egyptians, and delivered our houses.' And the people bowed the head and worshipped.

The answer about the Zevach Pesach, which is a fulfillment of vehigadta levincha, all about the story of the redemption from Egypt, is in response to a question of the son. (In this instance, the question usually associated with the rasha, but never mind that.) And so, this should be a sippur yetzias Mitzrayim in response to a question.

The question:

But where did he see all these things? I suppose, at the least, that the son has experienced some of these things. This was just after Ha Lachma Anya, so he just saw the matza. And that was just after kiddush, where everyone leaned, and after karpas, where there was dipping. In terms of marror, this could be because it is sitting on the seder plate before him. Though the second dipping has not yet occurred!

Yet, it is rather formulaic. And we all know that the kid prepares the question(s) beforehand. Yet the seder of the Haggadah is just one possible way of fulfilling it. We see in the gemara, Pesachim 115b:

למה עוקרין את השולחן אמרי דבי ר' ינאי כדי שיכירו תינוקות וישאלו אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מדלי תכא מקמיה אמר להו עדיין לא קא אכלינן אתו קא מעקרי תכא מיקמן אמר ליה רבה פטרתן מלומר מה נשתנה:

They moved the (portable) table away so that the children should ask. And (young) Abaye was sitting before Rabba. They moved the table away. He objected, wondering why they were moving away the table when they had not yet eaten. Rabba said to him that he had thus exempted them from saying Ma Nishtana. And on 116a:

מאי בגנות רב אמר מתחלה עובדי {עבודה זרה} היו אבותינו [ושמואל] אמר עבדים היינו אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינו:

Rav Nachman said to Daru his servant: A slave who goes out from his master to freedom, and he gave him silver and gold, what does he need to say? He {=Daru} said to him: He needs to thank and praise. He {=Rav Nachman} said to him {Daru}, "you have exempted us from saying Ma Nishtana."

This is not even a question!

But they "mixed it up." It was not always this formula, which they recited by rote. And the text in the Haggada is just one way to fulfill the obligation. (The implication, to me, is that having fulfilled, they did not bother to actually say Ma Nishtana separately.)

But it is OK, I think, if the child does prepare it and it is this formula. It is also indicative of how, nowadays, the kids come with all sorts of divrei Torah prepared by their rebbe, and they end up saying a lot of maggid, rather than it being a vehigadta levincha -- although the father does get to say a lot of the actual haggadah. Perhaps this is excess.

Another answer is that if we look at the actual Mishna, the Mishna of kan haben shoel, together with Ma Nishtana, is placed after a Mishna detailing all the things they do first. One is that the bring the gufo shel Pesach. This is appropriate, since the in the pasuk, the question the son asks is sparked by the Pesach, such that he asks  מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם. And the response is  זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַהשם. 


Dr. Richard Steiner, in JSIJ, 7 (2007), wrote an article addressing just how many questions there are in Ma Nishtana, as understood throughout the ages. It is well worth a read, not that he needs any haskama from me.


I would suggest that there are zero questions here! The relevant Mishna reads:

מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי שבכל הלילות <אין> אנו <חייבים לטבל אפילו> [מטבילין] פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש (דברים כו) מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה:

Here, the son asks whatever he asks. But, if the son does not have daas -- his father instructs him. That is, the she'aino yodeia lish'ol, at petach lo. And there should not be a comma, or pause, between the word melamdo and the word ma. Rather, אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, the father instructs him just how this night is different from all other nights. And this might then prompt the child to ask why. Each שבכל הלילות is then not another question, but the father continuing to instruct just how the night is different. And the phrase ולפי דעתו של בן אביו מלמדו brackets it at the end. Perhaps even for this last phrase, the idea is that in the father instructs him how the night is different according to the daas of the son, needing to do more or less. 


If so, perhaps the son should not be saying this language, but rather the father! Of course, if the son does ask it, it is a way of asking, which is good. But perhaps this was not the intent of the Mishna, at all.


There are all sorts of girsological variations on the four questions. And of course, we took out the roasted meat question from the Mishna, which was perhaps only appropriate bizman hamikdash, and instead have a question about leaning.


Here is from the Rambam's perush hamishnayot:

Foremost, note the spacing, and the red mark above the word matchil. Ulefi daato thus belongs to the previous section. Of course, this can be so without saying like I am suggesting. Rather, in accordance with the daas of the son -- whether he is a Chacham, Rasha, Tam (/Tipesh), SheAino Yodea Lishol, the father responds to the son's question(s).

Note also how the question about Maror is crossed out. It this a girsological issue? Yes. While the Mishna in the gemara has this (see above), the Mishna by itself appears to lack it. Thus, from snunit:

י,ד  מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל.  אם אין דעת בבן--אביו מלמדו, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות:  שבכל הלילות, אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת; והלילה הזה, שתי פעמים.  שבכל הלילות, אנו אוכלין חמץ ומצה; והלילה הזה, כולו מצה.  שבכל הלילות, אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל; והלילה הזה, כולו צלי.  לפי דעתו של בן, אביו מלמדו.  מתחיל בגנות, ומסיים בשבח; ודורש מ"ארמי אובד אבי" (דברים כו,ה), עד שהוא גומר את כל הפרשה.

and so too the Mishna in Yerushalmi, without the question of Maror:

דף ע, א פרק י הלכה ד משנה  מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אם אין דעת בבן לשאול.  אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי ולפי דעתיה של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה

The idea that there are particularly four questions, in a night of fours (four sons, four cups, four questions), does not hold true.

But it may make some sense. As we said above, if they did not yet eat maror, how could they ask this question. But I'll turn around and note that the previous Mishna did say metabel bechazeret (=maror) ad shehu magia lefarperet hapat {or lefat, or ulefat}.