How do we count the 430 years?

Summary: Assuming we take the 430 years in Egypt literally how do we reckon it? Also, how the Samaritan Torah differs, and whether this is persuasive?

Post: JNUL recently put Vetus Testamentum online; and there is a famous variant, which I'd like to call attention to. Instead of a 430 year settlement in Egypt, it becomes a settlement of their fathers as well; and indeed, counting from Avraham, and assuming 210 years in Egypt, it works out nicely. Thus:

Look inside; there are even apparently a few Hebrew masoretic texts with this variant. This is also the text in the Septuagint:

0 ἡ δὲ κατοίκησις τῶν υἱῶν Ισραηλ ἣν κατῴκησαν ἐν γῇ Αἰγύπτῳ καὶ ἐν γῇ Χανααν ἔτη τετρακόσια τριάκοντα

However, the gemara informs us that this is one of the fixes the 70 elders made when translating the Torah into Greek. According to Megillah 9a:

דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו  (בראשית א, כז) אלהים ברא בראשית  (בראשית א, א) אעשה אדם בצלם ובדמות  (בראשית א, כו) ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי  (בראשית ה, ב) זכר ונקבה בראו ולא כתבו בראם  (בראשית יא, ז) הבה ארדה ואבלה שם שפתם  (בראשית יח, יב) ותצחק שרה בקרוביה  (בראשית מט, ו) כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס  (שמות ד, כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם  (שמות יב, מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה  (שמות כד, ה) וישלח את זאטוטי בני ישראל  (שמות כד, יא) ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו

This also seems to be an emendation which eliminates the number 30 from 430. I don't know whether this reflects a deliberate emendation as well, or their actual girsa, or simply an error in citing the pasuk. And see the variants in Vetus Testamentum, linked above.

But such as emendation is just too perfect. It is indeed something a zaken might change, to solve some difficulty. Lectio difficilior tells me that this variant is not the correct version. Rather, the masoretic text is correct here, despite, or rather because, it presents us with a difficulty.

Shadal says a lot of what I just said:

מ] ומושב בני ישראל : ע' למעלה ו' כ' , ודעת רז"ל (מגילה ט' א' רש"י ד"ה ובשאר) שלא ישבו במצרים אלא רד"ו שנה, ות ' שנה היו משעה שנולד יצחק (יצחק בן ס' הוליד את יעקב, ויעקב היה בן ק"ל בעומדו לפני פרעה, הרי ק"ץ, נשארו ר"י לתשלום ארבע מאות), וחשבון ארבע מאות ושלושים הכתוב כאן הוא מזמן ברית בין הבתרים, שאמרו שהיה שלושים שנה קודם לידת יצחק. וי"א (הביאם דון יצחק) כי לא חשש הכתוב לפרש לאברהם גם את השלושים שנה, כי החשבון הגדול בולע את המועט, ודעת רמב"ן ודון יצחק כי ל' שנה נוספו עליהם בעבור חטאתם במצרים. ודע בס' השומרונים כתוב: ומושב בני ישראל ואבותם אשר ישבו בארץ כנען ובארץ מצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה; וכן מתורגם בתרגום אלכסנדרי, והוא מן השינויים הנזכרים בש"ס (מגלה ט' ע"א), וכבר הסכימו חשובי האחרונים וביניהם גם ראזנמילר וגזניוס שאין זה אלא תיקון מסברה. ובתרגום ירושלמי: תלתין שמיטין דשנין דסכומהון מאתן ועשר שנין.

I think that 430 as a sum is calculable from the years of Levi, Kehat, and Amram. Indeed, I see no other real purpose in giving the age of their respective deaths other than to keep track of the years of servitude. Add 137 + 133 + 137, and we have 407. Add 17 years of Yaakov in Egypt, even though this co-occurs, and have 424. This all assuming that they years don't overlap, or that they represent years a family is called a family. I would also guess that the 80 years of Moshe mentioned in close context is part of the intended calculation, even though I am not precisely sure what the intended calculation is.

Shadal cites Just:

והחכם יאסט אומר כי השמות האלה הנזכרים כאן הם שמות המשפחות, כי יאמר שכל זמן שהיה האב חי, על הרוב היו כל צאצאיו לאגודה אחת במשפחה אחת (אעפ"י שלפעמים היו הבנים מתפרדים בתיי אביהם, כגון יצחק וישמעאל בחיי אברהם, ויעקב ועשו בחיי יצחק), ובמות האב היתה המשפחה נחלקת, ולפעמים גם אחר מיתת האב לא היתה מתחלקת עד אחר זמן מה. והנה משמעות הפרשה הזאת לפי דעתו היא כי משפחת לוי נשארה בתואר משפחה אחת ונקראת ע"ש לוי משך 137 שנים אחרי מות יעקב, ואז אחר זמן שמת לוי נחלקה לשלוש משפחות, ע"ש גרשום, קהת ומררי. וכן משפחת קהת עמדה לאגודה אחת 133 שנים, ואח"כ נחלקה לארבע משפחות. ובזמן יציאת מצרים כבר עברו 137 שנים, שהיתה משפחת עמרם משפחה אחת, וממנה היו משה ואהרן. והנה אם תחבר שלושת המספרים האלה 137 ו-133 ו-137, ותוסיף עליהם 17 שנה שעברו לישראל במצרים קודם מיתת יעקב, יהיו בידך 424 שנים, כלומר קרוב ל-430 שנה. לפיכך (הוא אומר) כל מקום שנאמר בן יצהר, בן קהת וכיוצא, ענינו מזרע יצהר מזרע קהת.