Does parshat Haazinu include a promise that Israel will enjoy forbidden fats?

In parshat Tzav, on the commands about not eating the forbidden fats, we read {Vayikra 7}:

כג דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: כָּל-חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב, וָעֵז--לֹא תֹאכֵלוּ.	23 Speak unto the children of Israel, saying: Ye shall eat no fat, of ox, or sheep, or goat.
כד וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה, יֵעָשֶׂה לְכָל-מְלָאכָה; וְאָכֹל, לֹא תֹאכְלֻהוּ.	24 And the fat of that which dieth of itself, and the fat of that which is torn of beasts, may be used for any other service; but ye shall in no wise eat of it.
כה כִּי, כָּל-אֹכֵל חֵלֶב, מִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַה'--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת, מֵעַמֶּיהָ.	25 For whosoever eateth the fat of the beast, of which men present an offering made by fire unto the LORD, even the soul that eateth it shall be cut off from his people.

And Ibn Ezra relates a conversation he had with a Karaite:

ז, כג-כז
ופעם אחת בא אלי צדוקי אחד ושאלני:
אם האליה אסורה מן התורה?
ואען ואומר: אמת, כי האליה תקרא חלב, כי כן כתוב: חלבו האליה תמימה, רק קדמונינו התירוה ואסרו כל חלב.
אז ענה: הלא כל חלב אסור מן התורה, כי כן כתוב: כל חלב וכל דם לא תאכלו ובתחלה כתוב חקת עולם לדורותיכם?!
גם אני עניתיו: כי זה הפסוק דבק עם זבח השלמים ואין מלת חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם ראיה גמורה, כי הנה כתוב: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם ושם כתוב: חקת עולם ואם כן לא נאכל לחם בגלות כי לא הקרבנו קרבן העומר?!
וגם הוא השיב: כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו!
גם אני השיבותי: כי גם זה הפסוק דבק עם זבח השלמים, והעד: כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה להוציא חלב כל בשר שאיננו קרב לשלמים.
והכלל: בשר חול על כן הזכיר בפרשה הזאת וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו וידוע כי בשר הנבלה והטרפה אסורות והאסור הוא הבשר, ובעבור שאין החלב קרב לגבי המזבח שמא יחשוב אדם שהוא מותר, על כן הזהיר: ואכול לא תאכלוהו ובעבור זה לא הזכיר הדם, ובאה זאת הפרשה לבאר עונש האוכל חלב בשר קדש.
וכן כל דם הוסיף לעוף, על כן חלב העוף מותר, והראיה הגמורה שאמר בספר אלה הדברים בבשר תאוה, שהוא חול, שיאכלנו כלו ולא הוציא רק את דמו לבדו. בשלשה מקומות, ואין זכר לחלב כלל.
אז פקח הצדוקי עיניו ופצה בשפתיו שבועה: שלא יסמוך על דעתו בפירוש המצות, רק ישען על העתקת הפירושים.

To translate:

And one time a Sadducee came to me and asked me whether the fatty tail was forbidden from the Torah.

And I answered and said: True, that the fatty tail is called cheilev {fat}, for so is written {Vayikra 3:9}:

ט וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים, אִשֶּׁה לַיהוָה--חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה תְמִימָה, לְעֻמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה; וְאֶת-הַחֵלֶב, הַמְכַסֶּה אֶת-הַקֶּרֶב, וְאֵת כָּל-הַחֵלֶב, אֲשֶׁר עַל-הַקֶּרֶב.

9 And he shall present of the sacrifice of peace-offerings an offering made by fire unto the LORD: the fat thereof, the fat tail entire, which he shall take away hard by the rump-bone; and the fat that covereth the inwards, and all the fat that is upon the inwards,

but those before us {kadmoneinu} permitted it, and forbade all {other fat}.

Then, he answered: Is it not the case that all fat {cheilev} is forbidden from the Torah, for so it is written {same perek}:

יז חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם--כָּל-חֵלֶב וְכָל-דָּם, לֹא תֹאכֵלוּ. {פ}

17 It shall be a perpetual statute throughout your generations in all your dwellings, that ye shall eat neither fat nor blood.{P}

and in the beginning {of that pasuk} it is written חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם!

I then answered him in turn, that that verse is connected with a peace-offering, and that the phrase "perpetual statute throughout your generations in all your dwellings" is no absolute proof {otherwise}, for behold it is written {Vayikra 23:14}:

יד וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. {ס}

14 And ye shall eat neither bread, nor parched corn, nor fresh ears, until this selfsame day, until ye have brought the offering of your God; it is a statute for ever throughout your generations in all your dwellings. {S}

and it ends חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. And if so, how could bread be eaten in exile, for we have not sacrificed the Omer sacrifice?!

And he in turn answered: {Vayikra 7:23}:

כג דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: כָּל-חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב, וָעֵז--לֹא תֹאכֵלוּ.

23 Speak unto the children of Israel, saying: Ye shall eat no fat, of ox, or sheep, or goat.

{The import of this would seem to be that in terms of the fats under discussion, despite the lack of korban, the prohibition stands in the general case.}

I, in turn, answered him: This pasuk as well is connected to the peace-offering, and the prooftext is {same perek, Vayikra 7:25}:

כה כִּי, כָּל-אֹכֵל חֵלֶב, מִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַה'--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת, מֵעַמֶּיהָ.

25 For whosoever eateth the fat of the beast, of which men present an offering made by fire unto the LORD, even the soul that eateth it shall be cut off from his people.

to exclude fats of any meat which is not {presently} being offered as a peace-offering. And the general case {of non-shelamim, whose fats are mutar, except for the Rabbinic prohibition on all fats but the fatty tail} is non-sacrificial meat. Therefore, it mentions in this parsha {also in perek 7}:

כד וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה, יֵעָשֶׂה לְכָל-מְלָאכָה; וְאָכֹל, לֹא תֹאכְלֻהוּ.

24 And the fat of that which dieth of itself, and the fat of that which is torn of beasts, may be used for any other service; but ye shall in no wise eat of it.

and it is known that the meat of neveilos and tereifos are forbidden, and that which is forbidden is the meat; and since the cheilev is not offered before the altar, perhaps a person will think that it is forbidden. Therefore it warns "but ye shall in no wise eat of it." And because of this is did not mention the blood. And this parsha comes to warn about the punishment of one who eats the fats of sacrificial meat.

And {in pasuk 26

כו וְכָל-דָּם לֹא תֹאכְלוּ, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, לָעוֹף, וְלַבְּהֵמָה.

26 And ye shall eat no manner of blood, whether it be of fowl or of beast, in any of your dwellings.

} vechol dam is added for fowl, and therefore the cheilev of fowl is permitted. And the complete proof is that it is written in sefer Devarim, regarding optional {non-sacrificial} meat, that it is profane {chol}, that one may eat it in its entirety and only separate from it its blood. [And it says this] in three places, and does not mention the cheilev at all.

Then, the Saducee opened his eyes, and he uttered with his mouth an oath, that he would not rely upon his own opinion in explaining the commandments, but would rather rely on the old established commentaries.

Thus, Ibn Ezra won the argument, and established the halacha in accordance with Pharisee practice, by explaining that the general prohibition on fats is of rabbinic origin, while Biblically they are entirely permitted.

Of course, in "winning" this argument, he trashed the traditional rabbinic understanding of pesukim and the Biblical nature of the law. But perhaps he felt such was justified in an argument, to argue leshitaso; or perhaps he actually believes this to be the case. Shadal does similar interpretations on occasion.

As is understandable, Ramban is bothered by Ibn Ezra's interpretation, and gives his own arguments on the subject, from a more traditional standpoint, in which min habeheimah asher yakriv mimena does not mean only sacrificial animals, but rather any animal of the type that you can be makriv it. I won't explain it here, but this is what he writes:

כה): כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה -
לא יתכן שיהיה פירושו מן הבהמה שהיא עצמה קורבן, ולהוציא את החולין, כי הכתוב כבר אסר בסדר ויקרא (לעיל ג יז): סתם כל חלב ואין שם תנאי ושיור, וגם כאן אסר תחלה כל חלב שור וכשב ועז, ואסר חלב הנבלה והטרפה באסור החלב, ואינן קורבנות לשם.

ועוד שאמר שם חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם, ולא ימצא בכל ענייני הקורבנות "בכל מושבותיכם". ובמתנות כהונה אמר (במדבר יח ח): "לחק עולם" פעמים רבות, ולא הזכיר "בכל מושבותיכם", מפני שאין הקורבנות חקת עולם בכל מושבותינו, רק במשכן ובמקום אשר יבחר ה'.

ואל יעור עיניך המשתבש בפסוק ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קורבן אלוהיכם חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם (להלן כג יד), כי החדש אסור מן התורה בכל מקום (ערלה פ"ג מ"ט), כי אמר הכתוב שלא נאכל לחם וקלי וכרמל לעולם בכל מושבותינו עד עצם היום שנביא הקורבן בבית הבחירה, ואם אין קורבן לא יאסר מכאן ואילך, כי לא אמר "לא תאכלו עד הביאכם את קורבן אלוהיכם", אבל האיסור הוא עד עצם היום הזה בלבד. אבל פירושו עד עצם היום הזה שתביאו הקורבן כשתוכלו להביא אותו, והוא טעם, כדי שיהיה הקורבן מנחה חדשה. ויתכן שיהיה "היום" נמשך, עד עצם היום הזה עד יום הביאכם את קורבן אלוהיכם.

והראיה הגמורה שפירוש "מן הבהמה אשר יקריב ממנה", מן המין הקרב, כי כן נאמר בערכין (להלן כז ט): ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קורבן לה' כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש, ופירושו בהמה שמקריבין ממינה קורבן לה'. וכך ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קורבן לה' (שם פסוק יא), יאמר בפירוש מן הבהמה הטמאה שאין מקריבין ממינה. ואין הפרש ושום חילוק בין שמזכיר בלשון רבים "אשר יקריבו" "ואשר לא יקריבו", ובין שיאמר בלשון יחיד "אשר יקריב", כי פירושו אשר יקריב אדם ממנה. וכן אמר (להלן יא לט): וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה, המין הנאכל, לא שהיא עצמה תאכל.

ולפי שאסר כל חלב מן הבהמה אשר יביא הקורבן ממינה, לא מן המין שלא יתקרב, ושמא יעלה על הדעת לומר כי הנבלה והטרפה יחשבו כמין שלא יתקרב ממנו, הוצרך להזכיר שיהא אסור, וזהו שנאמר ואכול לא תאכלוהו, שיהיו בכרת כשאר כל חלב, כי כל המין הקרב יאסור ואפילו הנבלות והטרפות ממנו.

ואמר יעשה לכל מלאכה, לומר שאין בו טומאת נבלות, כי יאמר בנבלות ובנבלתם לא תגעו (שם פסוק ח), ובחלב שלהן יאמר שיגעו בו ויעשו ממנו כל מלאכה. ואם היה אסור החלב בקורבנות בלבד, למה הוצרך לומר בו "כל חלב לא תאכלו" שם בפרשת ויקרא, וכבר ציווה שיעלה על המזבח לריח ניחוח, ואיך נאכל אשה ה', ולמה לא הזהיר גם ביותרת הכבד ובשתי הכליות מן הקורבנות. ועוד, למה הוצרך להזכיר שור וכשב ועז, כי בידוע שלא יביא קורבן אלא מהן. וממה שאמר הכתוב בפסולי המוקדשין (דברים טו כג): רק את דמו לא תאכל, ולא הזכיר החלב, יגיעני המקום למקומו ואפרשנו.

How does all this tie into parshat Haazinu? Well, Shadal now chimes in about a pasuk in Haazinu:

יד חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן, {ס} עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים {ר} בְּנֵי-בָשָׁן וְעַתּוּדִים, {ס} עִם-חֵלֶב, כִּלְיוֹת חִטָּה; {ר} וְדַם-עֵנָב, תִּשְׁתֶּה-חָמֶר. {ס}

14 Curd of kine, and milk of sheep, with fat of lambs, and rams of the breed of Bashan, and he-goats, with the kidney-fat of wheat; and of the blood of the grape thou drankest foaming wine.

The pasuk begins by promising chelev karim and eilim. This would seem to strongly imply that those fats are permissible! Thus, we have strong backup to Ibn Ezra's assertion that Biblically, these fats are allowed. We might also add that if we look a bit lower in the pasuk, it speaks of the חֵלֶב, כִּלְיוֹת חִטָּה, that is the kidney-fat of wheat. If the cheilev by wheat is the "forbidden" type {for korbanot} if it were real, rather than metaphor, cheilev earlier should be the first type.

Shadal chimes in and says:

יד ] חלב כרים : שומן כרים , ואין מכאן שום חיזוק לדברי ראב"ע ( ויקרא ז' כ') האומר שהחלב מותר מן התורה . ודרך מליצת השיר הוסיף חלב כליות חטה ,לפי שבבהמה חלב הכליות משובח , אמר דרך משל שהאכילם חלב הכליות של חטה , כלומר קמח חטה משובח

That is, cheilev here means shuman. Everyone agrees that not all "fat" on an animal is forbidden. There are forbidden fats, which would normally be sacrificed on the alter were it a korban, and there are other, permitted, fats. Shuman is the permitted fats, and if so, this is no support to Ibn Ezra who claimed in parshat Tzav that Biblically, these fats were permitted. And it is all a way of saying the best.

Indeed, since we are discussing Karaites, it pays to see what they say here. And Aharon ben Yosef the Karaite, on the bottom of the left page, indeed says that it means shuman, and that the idea throughout is the best.

Shadal views it as physical, and literal. And so does Rashi, following the lead of Sifrei, take it as promise of certain material wealth and enjoyment, and thus literally. But if we look at Onkelos, perhaps the question never gets off the ground. After all, Onkelos considers it all an allegory:

לב,יד חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן, {ס} עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים {ר} בְּנֵי-בָשָׁן וְעַתּוּדִים, {ס} עִם-חֵלֶב, כִּלְיוֹת חִטָּה; {ר} וְדַם-עֵנָב, תִּשְׁתֶּה-חָמֶר. {ס}

יְהַב לְהוֹן בִּזַּת מַלְכֵיהוֹן וְשַׁלִּיטֵיהוֹן, עִם עֹתֶר רַבְרְבֵיהוֹן וְתַקִּיפֵיהוֹן, עַמָּא דַּאֲרַעְהוֹן אַחְסָנַתְהוֹן, עִם בִּזַּת חֵילֵיהוֹן וּמַשְׁרְיָתְהוֹן; וְדַם גִּבָּרֵיהוֹן, אִתְאֲשַׁד כְּמַיָּא.

If so, we don't really need to worry about the kashrus of each item. Except that this is precisely what the gemara grapples with when it concludes that ain mikra yotzei miydei peshuto. A pasuk is brought showing swords used as decorations, which is used to demonstrate that they may be worn outside on Shabbos. The objection is that there in the pasuk, it refers to Torah and Torah learning! The answer is that even if it is an allegory, not only the mashal needs to make sense but also the nimshal. Thus, we can derive something from the "peshat" {it is a weird definition and example of peshat} of the pasuk.

And perhaps we could have said something here as well, if the mashal would have seemingly involved feeding Israelites non-kosher fats.

All this also relates to a machlokes between Rambam and Raavad, posted recently on Divrei Chaim, about the nature of Bal Tosif. To cite:

Rambam (Mamrim 2:9) explains that there is no issur of bal tosif when Chazal add takanos and seyagim to the mitzvos of the Torah so long as they make clear that their legislation is not a din d'oraysa. For example, the Rabbinic prohibition of eating fowl with milk is not in violation of bal tosif because Chazal never claimed that the Torah prohibited anything except animal meat and milk; they simply added an additional distinct safeguard to the existing law. Were Chazal to pretend that their enactment is actually a Torah law, they would be in violation of bal tosif.

The Ra'avad disagrees and holds that bal tosif does not apply to any Rabbinic enactments, whether they are permanent or temporary, whether they are formulated as if they were Torah law or not. What is an asmachta, asks the Ra'avad, if not an attempt to present Rabbinic law as if it was Torah mandated?

So according to Rambam, Ibn Ezra's idea is quasi-heretical! Here we have something which everyone believes to be Biblical, but is really Rabbinic. Chazal violated Bal Tosif here! According to Raavad, it would not really be such a big deal. Except of course that safek deRabbanan lehakel, while safek deOrayta lehachmir. I don't know that anyone, including Ibn Ezra, would act on the basis of his unique interpretation of pesukim.