Moshe killing the Egyptian, and Destiny

Summary: In answer to a 'ponderous parsha point', of just what Moshe expected when looking into the future.

Post: In answer to the following question, over at Serandez, on parshat Shemot:

...וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל. -- And he looked this way and that way, and when he saw that there was no man, he smote the Egyptian, and hid him in the sand

Rashi -וירא כי אין איש: עתיד לצאת ממנו שיתגייר -- In the future there would not be anybody from this person who would convert

Question - Of course when he looked into the future he didn't see any converts from this person...he was dead, how could he have produced any converts?

I suppose there are all sorts of possible answers, once you accept the underlying assumption of the question. One could point, e.g., to the son he had just fathered by sleeping with Shlomis bas Dibri. (And some, indeed, ask on this Rashi on this basis.) Or he could have fathered sons or daughters before this. (And see attempted answers there, some of which accept this underlying premise.)

But I would answer the question by challenging the underlying assumption. (And indeed, as Ezzie there answers it.) In the question "he was dead, how could he have produced any converts?", the assumption is that the future is fixed. But I would assert that the simple peshat in this midrash is that midrash assumes a branching future at this point. If Moshe leaves the Egyptian alive, then events will play out like X. If he kills the Egyptian, then events will play out like Y.

Moshe realized the enormity of his action, that by killing this one Egyptian man, he was in effect cutting off all descendants of the man, until the end of time. The Midrash, as it appears in Midrash Rabba:

ורבנן אמרי: ראה שאין תוחלת של צדיקים עומדות הימנו ולא מזרעו, עד סוף כל הדורות, כיון שראה משה כך, נמלך במלאכים, ואמר להם: חיב זה הריגה!
אמרו לו: הן.
הדא הוא דכתיב: וירא כי אין איש, שילמד עליו זכות. 

As I would understand it, he weighed in the merits of any possible descendants were he to leave the Egyptian alive. So of course he could not have produced any converts if he is dead. That is, indeed, the whole point!

This is not the odd midrash out. Other midrashim assume a branching future, impacted by bechira chofshis. For example, in the very first murder in the Torah, in parashat Bereishit, Kayin killing Hevel, we have the following pasuk and Rashi {Bereishit 4:10}:

10. And He said, "What have you done? Hark! Your brother's blood cries out to Me from the earth.		י. וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה:
		דמי אחיך: דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר שעשה בו פצעים הרבה שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה:

The plurality of demei is taken to indicate not just Hevel's blood, but the blood of all his descendants. But we might ask the same question as above: How could Abel have descendants if he has just been killed? The obvious answer is that had he not been murdered, he would have had all these descendants.

For another example of this branching future, within the realm of astrology, perhaps consider this example from Vayeshev:

1. Now Joseph had been brought down to Egypt, and Potiphar, Pharaoh's chamberlain, chief of the slaughterers, an Egyptian man, purchased him from the Ishmaelites who had brought him down there.		א. וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה:
		ויוסף הורד: חוזר לענין ראשון, אלא שהפסיק בו כדי לסמוך ירידתו של יהודה למכירתו של יוסף לומר לך שבשבילו הורידוהו מגדולתו. ועוד, כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר, לומר לך מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, שראתה באצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה:

The wife of Potifar knew that she would have descendants with him, but was unsure whether it was via her or her daughter. (And presumably, these were important descendants to have, such that it was leshem Shamayim.) If the future is fixed, then she could have just sat back. If it was a fixed destiny, then it would happen one way or another, so why try to commit adultery? The subtle implication might be that she believed that without her actions, these important predestined descendants would not come about.

(On the other hand, not knowing whether it would be she or her daughter introduces an element of inevitability into the story, in that it would apparently happen either way.)

So too in parashat Shemot, from Pharaoh's perspective. He was worried, according to the midrash, about a Hebrew or Egyptian male infant who would overthrow him, or redeem klal Yisrael. And so he commanded that all male infants be killed. Thus, in Shemot 1:

16. And he said, "When you deliver the Hebrew women, and you see on the birthstool, if it is a son, you shall put him to death, but if it is a daughter, she may live."

טז. וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה:

with Rashi:

אם בן הוא וגו': לא היה מקפיד אלא על הזכרים, שאמרו לו אצטגניניו שעתיד להוולד בן המושיע אותם:

and

22. And Pharaoh commanded all his people, saying, "Every son who is born you shall cast into the Nile, and every daughter you shall allow to live."		כב. וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן:
		לכל עמו: אף עליהם גזר. יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים, והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה:

Just how would this help? It must be that despite this being the future, human action can divert that future such that the eventual redeemer of Israel would be killed.

Finally, we might be tempted to consider the following pasuk and Rashi, from parashat Korach, {Bemidbar 16}, which has a similar idea of someone being saved by virtue of his virtuous descendant:

7. Place fire into them and put incense upon them before the Lord tomorrow, and the man whom the Lord chooses he is the holy one; you have taken too much upon yourselves, sons of Levi."		ז. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְ־הֹוָ־ה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי:
		רב לכם בני לוי: דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם. וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר בשבילו אני נמלט, וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר (ד"ה א' כה, ה) כל אלה בנים להימן, אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה. תנחומא:

We might treat Korach's calculation as the opposite of the one in which Moshe Rabbenu killed the Mitzri, that Korach thought that he could escape his fate because Shmuel Hanavi was in his eventual lineage. This was not zechut banim, instead of zechut avot. And he miscalculated because his sons had already been born. But if we look at this Rashi carefully, it is an entirely different point. Korach here thought that he must personally have merit and thus would prevail, because otherwise, why would he have such a great descendant. And the truth was that it was the personal merit of his children, who would do teshuva.

On the other hand, as it appears in Midrash Tanchuma, perhaps it is interpretable in the former manner:

רב לכם בני לוי הרי אמרתי לכם דבר גדול. לא טיפשים היו, שכך התרה בהן וקבלו עליהן לקרב.
הם חטאו על נפשותם, שנאמר: את מחתות החטאים האלה בנפשותם (ועשו אותם וגו').

וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות הזו?
אלא עינו הטעתו.
ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, שנאמר: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהל' צט ו).

ועשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולן מתנבאין ברוח הקדש, שנאמר: כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלהים להרים קרן (דה"א כה ה).
אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אובד (אותה)?!
ולא ראה יפה, לפי שבניו היו עושין תשובה ועומדין מהן, ומשה היה רואה יפה.
לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולן אובדין ואחד פלט, שנאמר: והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש: