In Vayeitzei, Yaakov has a dream, which goes as follows:
It seems somewhat likely that all aspects of the dream are meant to be significant. But I would consider it a strong possibility that a knowledge of Ancient Near Eastern culture would be necessary for understanding the full import of the symbolism in the dream.
Why the ladder? Why does it extend from earth to heaven? What is the significance of the angels ascending and descending?
Unless it wasn't even meant to be symbolic.
As Yaakov states:
That is, this is indeed a holy location, and this is the gate of heaven. And so angels are constantly ascending and descending. Yaakov was just privy to witnessing this in his dream, but what he saw was a reflection of the hidden reality.
Or we could say, as with Rashi basing himself on Midrash Rabba, that this was reflecting a reality, but perhaps that this is a one-time occurrence, as the angels which accompany him switch off:
| ascending and descending: Ascending first and afterwards descending. The angels who escorted him in the [Holy] Land do not go outside the Land, and they ascended to heaven, and the angels of outside the Holy Land descended to escort him.[From Gen. Rabbah 68:12] | עולים ויורדים: עולים תחלה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללותו: |
This on the basis of the following in Midrash Rabba:
דבר אחר:
עולים ויורדים בו
עולים
אותם שליוו אותו בארץ ישראל.
יורדים
אלו שליוו אותו בחוצה לארץ.
ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר:
מלאכי השרת, ע"י שגלו מסטורין של הקב"ה, נדחו ממחיצתן קל"ח שנה.
ר' תנחומא
הוה מפיק לישנא קלא.
אמר רבי חמא בר חנינא:
על ידי שנתגאו ואמרו: כי משחיתים אנחנו את המקום הזה.
היכן חזרו?
כאן, עולים ויורדים, עולים ואח"כ יורדים.
Midrash Rabba gives several explanations. The first, we might not even recognize as an explanation (and perhaps it isn't one). When a matronita asks what Hashem occupies Himself with after the creation of the world, one version of the answer is:
אמר רבי ברכיה:
כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא, הקב"ה יושב ועושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה. הוי אומר (תהלים עה)אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים,יש שהוא הולך אצל זיווגו, ויש שזיווגו בא אצלו.
And so the sulam might represent a change in fortune. And indeed, one can readily read it into the pesukim. Yaakov is right now a pauper, and will come back wealthy.
Also, some explicit explanations. We have:
ויחלום והנה סולם
אמר ר' אבהו:
דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
חד בר נש אזל לגבי רבי יוסי בר חלפתא.
אמר ליה: חמית בחלמי, אמרין לי: אזל סב פועליא דאבוך מן קפודקיא.
אמר לו: ואזל אבוך לקפודקיא מן יומיה?
אמר לו: לא!
אמר לו: זיל מני כ' שריי בכרסא דביתך את משכח ליה.
אמר לו: לית בהון כ'!
אמר לו: ואי לית בהון כ', מני מן ראשיהון לסופיהון, ומן סופיהון לראשיהון ואת משכח.
אזל מנא ואשכח כן.
ומנין יליף לה ר' יוסי בר חלפתא מן קפודקיא.
תני בר קפרא:
לית חלום שאין לו פתרון.
והנה סולם
זה הכבש.
מוצב ארצה
זה מזבח, (שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי.
וראשו מגיע השמימה
אלו הקרבנות, שריחן עולה לשמים.
והנה מלאכי אלהים
אלו כהנים גדולים.
עולין ויורדין בו
שהם עולים ויורדים בכבש.
והנה ה' נצב עליו
(עמוס ט) ראיתי את ה' נצב על המזבח.
Thus, the dream pertains to the future Beis Hamikdash. Others associate it with Matan Torah on Har Sinai (which has the same gematria as Sullam).
רבנן פתרין ליה בסיני:
ויחלום והנה סולם
זה סיני.
מוצב ארצה
(שמות יט) ויתיצבו בתחתית ההר.
וראשו מגיע השמימה
(דברים ד) וההר בוער באש עד לב השמים.
Or again, like Sinai:
דבר אחר:
והנה סולם
זה סיני. אותיות דדין הוא אותיות דדין.
והנה מלאכי אלהים
על שם (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים, דכתיב: (חגי א) ויאמר חגי: מלאך ה' במלאכות ה' לעם.
והנה מלאכי אלהים
זה משה ואהרן.
עולים
(שמות יט) ומשה עלה אל האלהים.
ויורדים
זה משה: וירד משה.
והנה ה' נצב עליו
וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר.
And there is more there. See inside.
Ibn Ezra brings down several explanations:
כח, יב]
ודרך סלם להיות סמל או על מספר סיני דרש הוא.
וה"ר שלמה הספרדי אמר:
כי סלם רמז לנשמה העליונה ומלאכי אלוהים מחשבות החכמה.
ויאמר רבי ישועה:
כי טעם סולם שעלתה בו תפלתו וירדה ישועתו מן השמים.
ואלה המפרשים לא ראו נבואת זכריה ועמוס וירמיה והטעם דרך משל, כי כל דבר לא יכחד מן השם. ודברי מטה תלויים בעליונים וכאילו סלם ביניהן שיעלו המלאכים בו, להודיע הדברים אחר שהתהלכו בארץ.
גם כן כתוב ומלאכים אחרים יורדים, למלאות שליחות השם כדרך מלך משרתיו.
He does not adopt the derash as the meaning of the dream. He cites Rabbi Shlomo HaSfaradi as giving a philosophical interpretation. And Rabbi Yeshua that his prayers ascend via the ladder and his salvation descends from the Heavens. But Ibn Ezra dismisses these. Rather, it is an allegory. Nothing is withheld from Hashem, and matters below are dependent upon above, so that it is as if there is a ladder between them via which the angels ascend, to inform of the matters which happen on earth.
Ibn Caspi thinks that this is all an allegory for philosophical concepts, and is annoyed that the Jewish people at large do not realize this, while Aristotle and his students do.
ויחלום. הרחבת פירוש דרך חסד : והנה סלם
וגו'. הגה המורה הפליג בביאור זה (בפתיחה למו"נ), גם אריסטו
ותלמידיו למדו מן התורה וזכרו זה המשל בספריהם, אוי לנו כי הם
ידעו התורה שלנו יותר ממנו , ובספר הגביע אבאר יותר
He refers to Rambam's explanation in Moreh Nevuchim. To cite someone's summary of it, in English:
The Rambam zs"l (in Moreh Nevuchim 1:15) writes that this ladder alludes to the stages of growth of the prophets, as they would rise from the mundane reality of this world to pure spirituality, the divestment of physicality and revelation of the Shechinah. "Behold, the angels of God" - this refers to the souls of the prophets, who are called angels, as the pasuk says in reference to Mosheh Rabbenu, "He sent an angel who took us from Egypt" (Bemidbar 20:16). The prophet Hagai is similarly called "malach Hashem" (the angel of God). The prophets "ascended and descended on it," meaning, they ascend to acquire great, spiritual wisdom, and then they descend to teach others the path of Hashem.
This is not the intro to Moreh Nevuchim, but chelek 1 chapter 15. And the relevant portion:
והנה ה׳ נצב עליו׳ קיים עומד עליו׳ כלומד על הסולם׳ אשר קצהו הראשון בשמים
וקצהו האחרון בארץ, ובו יעלה כל מי שיעלה, עד שישיג מי שעליו בהכרח , אחר שהוא עומד קיים על
ראש הסולם. ומבואר הוא שמאמר הנה ה׳ נצב עליו׳ הוא כפי זה המשל הנשוא. ומלאכי אלהים עולים׳ הם
הנביאים, שנאמר בהם בפירוש וישלח מלאך. ויעל מלאך ה׳ מן הגלגל אל הבוכים. ומה טוב אמרו עולים
ויורדים בו, העלייה קודם הידידה . כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות ידועות מן הסולם, תהיה הירידה
במה שפגש מן העניין להנהגת אנשי הארץ ולימודם, אשר בעבור זה. כנח בידידה כמו שביארנו(בפרק יוד מזה החלק)ש
In his introduction to Moreh Nevuchim, Rambam writes:
אמנם דמיון המין הראשון מן משלי הנבואה אמרו: והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה . כי
אמרו סולם יורה על עניין אחד , ואמרו• מוצב ארצה
.יורה על ענין.שני, ואמרו וראשו׳ מגיע השמימה יורה
על עניין שלישי, ואמרו והנה מלאכי אלהים יורה על
עניין רביעי,־ ואמרו עולים. יורה על עניין חמישי,'ואמרו
יורדים יורה .על עניין ששי , ואמרו והנה ה' נצב עליו
יורה על עניין שביעי, ׳הנה: כל מלה שבאה בזה
המשל היא לעניין מוסיף בכלל הנמשל.
Maybe he says more elsewhere there, but I think perek 15 is a better fit.
In terms of Aristotle, I think I understand what Ibn Caspi is referring to. There are two possibilities.
An initially compelling yet I think ultimately unlikely meaning is to Aristotle's ladder of life, Scala Naturae, pictured to the right. This has mention of God, angels, and mankind.
Despite this, I think it more likely that Ibn Caspi is referring to a different ladder, which is much closer to the idea found in Moreh Nevuchim. That is Aristotle's ladder of happiness:
Eudaimonia stands for happiness in Greek. Aristotle argues that the highest good for human beings is happiness. He insists that every action performed by humans is to pursue happiness. Aristotle also argues that human action is always aimed at some end or good. This "good" may not be viewed as a good action or any good by others, but for the doer of the action ("good"), the activity will be perceived as good and that it will bring a favorable outcome. Aristotle also said that all of our actions resulting in ends or goods form a hierarchy. This hierarchy, incorporates a ladder of things, and this ladder would categorize things according to their importance. And the most important thing would be on top of the ladder, thus being the ultimate end. This ultimate end is what all the actions aim to reach at or achieve. [This end must be self-sufficient, it must be attainable and it must be what we want]1. Therefore, because happiness includes all these, then it must be the highest good.
I don't think Ibn Caspi is saying that Aristotle's idea was precisely that of the message of Yaakov's dream, but rather that he realized the implication of it and adopted it for his own, similar ends.
I don't have Geviat Hakesef, and so I cannot be entirely certain what Ibn Caspi means, but I think I get the rough idea.
That Aristotle uses the mashal of a ladder, and that Rambam, who is influenced by Aristotle, explains the ladder in Vayeitzei similarly, as stages of growth in prophecy, does not really persuade me. It is a plausible explanation, but certainly not the only one. Indeed, the midrash's parallel to a Mikdash may be a much better fit; together with Ibn Ezra's explanation as Hashem controlling and being informed about the world; and Rabbi Yeshua, whom Ibn Ezra cited, of prayers traveling up and salvation coming down.
Jewish philosophers often believed that the philosophical insights they had, and read into the Biblical text, were actually the true "pnimiyus" meaning of the text. And they may or may not be right. But it strikes me that Aristotelean philosophy was a particular (true or untrue) wisdom that developed as it did at a particular late date, and if a dream is to have meaning to Yaakov Avinu and to your average or even learned Israelite, that meaning would ideally be obvious based on the surrounding culture. What did a sullam mean in the ancient Near East? It turns out that in all likelihood sullam in Biblical Hebrew is a staircase, or ziggurat, rather than a ladder, as in Rabbinic Hebrew. The parallel to Aristotle then falls.
Also, to argue of Rambam, it is indeed true that malach can mean prophet. But the context here, of malachim ascending to and descending from Heaven, would make the choice of words here extremely misleading. One would expect it to mean angels, and if it meant prophets, one would need to account for such a choice of language.
In terms of sullam, Speiser in Anchor Bible Genesis points out the ziggurat idea. Read the text to the right, and how well this idea fits into the narrative.
After reading this, we should revisit the suggested meanings of the midrashim and meforshim, and recognize ideas which work out quite nicely with this. And this is the case whether the events in the dream were intended literally or symbolically.
No comments:
Post a Comment