The pasuk:
When the entire land of Egypt hungered, the people cried out to Pharaoh for bread, but Pharaoh said to all the Egyptians, "Go to Joseph; what he tells you, do."As Rashi writes:
what he tells you, do Since Joseph had ordered them to circumcise themselves, and when they came to Pharaoh and said, “This is what he said to us,” he (Pharaoh) said to them, “Why didn’t you gather grain? Didn’t he announce to you that years of famine were coming?” They replied, “We gathered much, but it rotted.” He (Pharaoh) replied,“If so, do whatever he tells you. He issued a decree upon the grain, and it rotted. What if he issues a decree upon us and we die?” - [from Mid. Tanchuma Mikeitz 7, Gen. Rabbah 91:5]If we try to imagine this taking place in modern times, we would arrive at the inevitable conclusion that the person was a sicko. Why should he order the gentile Egyptians to circumcise themselves. For us, it is a mitzvah. For them... what is he accomplishing?!
Yet obviously Chazal did not have in mind to label Yosef a sicko. So it must be that from their perspective there is some concrete benefit here, and some sort of purpose to Yosef's decree.
I believe that the purpose was as seems to come out of the following discussion in Midrash Rabba:
ותכלינה וגו' יצאו מכוללת ותחילנה וגו' נכנסו חולניות עד שהם יושבים על השלחן בקשו אפילו פת קיבר ולא מצאו אמרו לא כך אמר יוסף והיה האוכל לפקדון וגו' ויהי רעב בכל הארצות בשלש ארצות בפנקיא ובערביא ובפלסטיני ותרעב כל ארץ מצרים וגו' אשר יאמר לכם תעשו ר' אבא בר כהנא אמר כפאן למול ר' שמואל בר נחמן אמר חייתנו אין כתיב כאן אלא החייתנו נתת לנו חיים בעוה"ז וחיים בעוה"ב והרעב היה וגו' את כל אשר בהם את המאושרין שבהם
On that midrash in midrash Rabba, Rashi says what is pictured to the right. So Rashi surely knows this midrash.The idea behind it, at least as spoken out here, is that Yosef's intention was somehow to be mekarev the Egyptians to his religion. And if we stop and think about it, elsewhere in midrash (and indeed in Chumash), the idea is spelled out that the entire world had the 7 Noachide commandments, and Avraham took on this additional commandment of milah. Presumably the Egyptians already kept many of the seven, being a civilization, and so this circumcision means that they are becoming followers of Avraham's religion. And this is what is meant, explains Rav Shmuel bar Nachman, much later, at the end of Vayigash (rather than on Miketz), when the Egyptians, sold into slavery, say:
This linkage also explains a lot of the details of the midrash, that he issued decrees against there will. Because that is exactly what happens there. And perhaps the way this is being read is that the same story is being told twice, once with one (macro) focus, and one with another (micro) focus. Except instead of just being slaves for Pharaoh, they are also becoming servants of Hashem. Perhaps even revocalize adoni in נִמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי!
Also, locally we have the awkwardness of the construction of first going to Pharaoh. Pharaoh had already appointed Yosef to be in charge of all the dispersals. And so why do they go first to Pharaoh, and he tells them to follow everything Yosef says? What did he expect Yosef to tell them. And so the midrash draws all these details together:
דבר אחר וירא יעקב כי יש שבר במצרים כתיב (משלי יא) מונע בר יקבוהו לאום וברכה לראש משביר מונע בר יקבוהו לאום זה פרעה וברכה לראש משביר זה יוסף יקבוהו לאום זה פרעה שגנז התבואה בשני רעבון והיו הבריות מקללין אותו אבל יוסף זן את העולם בשני רעבון כרועה הזה שמנהיג את צאנו עליו אמר דוד (תהלים פ) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף כשהיה רעב בימי דוד בקש עליהם רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבון כל העולמים נהוג את צאנך כיוסף שזן את העולם בשני רעבון כיון שחזק הרעב בארץ נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף אמרו לו תנה לנו לחם אמר להם אלהי אינו זן את הערלים לכו ומולו את עצמיכם ואתן לכם הלכו אצל פרעה והיו צועקים ובוכים לפניו שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים ואמר לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו אמרו לו הלכנו אצלו מדבר אלינו דברים רקים ואומר מולו את עצמכם אמר להם שוטים לא כך אמרתי לכם מתחלה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה וכי לא היה קורא לכם כל אותן השנים שני השבע וצוה לכם היו יודעים שרעב בא אתם פשעתם בנפשותיכם מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שנים ושלש וארבע שנים אמרו לו כל תבואה שהיה בבתינו הרקיבה אמר להם לא נשתייר לכם קמח מאתמול אמרו לו אף פת שהיה בסל הרקיב אמר להם לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו אמר להם אם גוזר על התבואה ונרקבת שמא יגזור עלינו ויהרגנו אמר להם לכו אל יוסף אם יאמר לכם חתכו מבשרכם שמעו לו
Thus, they did go to Yosef first, and thus Pharaoh is responding to something when he tells the Egyptians to do whatever Yosef tells them (for otherwise, why would he tell them this).
To show that the midrash is indeed picking up on this irregularity, I would note how the midrash begins, by citing Mishlei:
| כו מֹנֵעַ בָּר, יִקְּבֻהוּ לְאוֹם; וּבְרָכָה, לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר. | 26 He that withholdeth corn, the people shall curse him; but blessing shall be upon the head of him that selleth it. |
If this is a method of conversion of sorts -- they do not, after all, become Israelites -- I would note two or more precedents. First of all, the nefesh ashar asu beCharan in midrash showing how they are going about converting people. Secondly, we have the shevatim convincing people to do milah. (I recently saw a commentator explaining Yaakov's criticism in his blessing as based on the fact that they did this to people who accepted this mitzvah!) Finally, we have the midrash about Avraham coercing his guests, on penalty of heavy payment for their meal, to bless Hashem, thus demonstrating that imposing religiosity under such duress was not necessarily looked upon as wrong.
2 comments:
Read Abraham's Lesson of Tolerance by G. A. Kohut, which publishes Nachman Krochmal's translation of a parable by Benjamin Franklin on this very topic.
"This linkage also explains a lot of the details of the midrash, that he issued decrees against there will."
-- their, not there.
Nice post, by the way.
Post a Comment