Establishing a false prophet according to the Rambam

The following is from the introduction to the perush hamishnayot of the Rambam:

[מתי ביטול נבואה פירושה שהנביא נביא שקר]

ונשאר בכאן פרק גדול ראוי לנו לבארו והוא שהנביא כשיתנבא בצרות ומאורעות לעם שהם חייבים, כגון שיזהירם ברעב או חרב, או שתהפך ארצם, או ירדו עליהם אבני אלגביש, וכדומה לו, ואחר כן לא יתקיים דבר מן העניין ההוא, ורוחמו מן השמים ועמדו כל ענייניהם בשלום ובשלוה, לא יודע בו כזב הנביא, ואין ראוי לומר שהוא נביא שקר, ושיהיה חייב מיתה, מפני שהקב"ה ניחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה וסרו מנאצותם, או איחר גמולם הקב"ה בחמלתו, והאריך אפו להם עד זמן אחר. כמו שעשה לאחאב, באומרו ע"י אליהו (מלכים א' כא), לא אביא הרעה בימיו, בימי בנו אביא הרעה. או ירחם עליהם למען זכיות שקדמו להם. ולא אמר על דבר כזה (דברים יח) ולא יהיה הדבר ולא יבוא.

אבל אם הבטיח בבשורות טובות שיתחדשו לזמן קצוב, ויאמר בשנה זו יהיה השקט ושלוה, והיו בה מלחמות, או יאמר שנה זו תהיה גשומה וברוכה, ויהיה בה רעב ובצורת, וכדומה לו, נדע שהוא נביא שקר, והתקיים ביטול טענתו ושקרו. ועל זה אמר הכתוב (דברים יח), בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו, רוצה לומר: אל יפחידך ואל יבהילך מלהרוג אותו, אמונתו וישרו וחכמתו, אחרי אשר מלאו לבו להעיד דבר גדול כזה ודיבר סרה על השם יתברך.

שהקב"ה כשיבטיח אומה בבשורות טובות על ידי נביא, אי אפשר שלא יעשם, כדי שתתקיים נבואתו לבני אדם. והוא מה שאמרו ע"ה (ברכות ז.), כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה, אפילו על תנאי, אינו חוזר בו.

[מדוע פחד יעקב לאחר שהובטח לו טוב?]

אבל עניין פחד יעקב, אחר שהבטיחו הקב"ה בבשורות טובות, כמו שנאמר (בראשית כח), והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, והיה מפחד פן ימות, כמו שנאמר (שם לב), ויירא יעקב מאוד וייצר לו, אמרו חכמים ז"ל בעניין ההוא, שהיה מפחד מעון, שמא יהיה גורם לו מיתה. והוא מה שאמרו (ברכות ד), קסבר שמא יגרום החטא. יורה זה שהקב"ה יבטיח בטובה ויגברו העונות ולא יתקיים הטוב ההוא.

ויש לדעת שעניין זה אינו אלא בין הקב"ה ובין הנביא. אבל שיאמר הקב"ה לנביא להבטיח בני אדם בבשורה טובה, במאמר מוחלט, בלא תנאי, ואחר כך לא יתקיים הטוב ההוא, זה בטל ואי אפשר להיות. בשביל שלא יהיה נשאר לנו מקום לקיים בו אמונה הנבואה, והקב"ה נתן לנו בתורתו עיקר, שהנביא ייבחן כשיאמנו הבטחותיו.

[ירמיהו במחלוקתו עם חנניה בן עזור]

ואל העיקר הגדול הזה רמז ירמיהו במחלוקתו עם חנניה בן עזור. מפני שירמיהו היה מתנבא לרעה ולמות, ואמר שנבוכדנצר יגבר ויצליח ויחריב בית המקדש, וחנניה בן עזור היה מתנבא לטובה ולשוב כלי בית ה' לירושלים המובאים בבלה.

ואמר לו ירמיהו, כשנתווכח עמו על דרך העקרים השמורים, שאם לא תתקיים נבואתו ולא יגבר נבוכדנצר, וישובו כלי בית ה', כמו שאתה אומר, אין זה הדבר מכחיש לנבואתי, אולי הקב"ה ירחם עליכם, אבל אם לא יתקיים דבריך ולא ישובו כלי בית ה', בזה יתברר שנבואתך שקר, ולא יתקיים לך נבואה, עד יתקיימו היעודים הטובים שהבטחת בהם.

והוא מה שאמר (ירמיה כח): אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דובר באזניך ובאזני כל העם, הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם, וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדולות, למלחמה ולרעה ולדבר, הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת. רוצה לומר בדבר הזה, שהנביאים ההם המתנבאים לטוב ולרע, לא נוכל לדעת מכל הדברים שהתנבאו לרע אם צדקו בעדותם או כזבו. אבל יודע אמונת דבריהם כשיבטיחו בטובה ותתקיים.

[When is the explanation of the non-fulfillment of a prophecy that the prophet is a false prophet?]
And there remains here a large chapter which is fitting for us to explain, and that is that the prophet when he prophesies about drought and {bad} events that will befall the nation that they deserve, such as that he warns them of famine or the sword, or that the land will be overturned, or of hailstones [/ a meteor shower] or the like, and after this some portion of the matter does not come to pass, {then} there was mercy from heaven and all the matters stopped in peace and quiet, and {so} it is not known falsehood in the prophet, and it is not fitting to say that he is a false prophet, and that he deserves the death penalty, for Hashem recanted on the bad {events}, and it is possible that they {those addressed by the prophet} did repentance and turned from their bad deeds. Or else Hashem postponed their recompense in his Mercy, and extended {bringing forth} his anger for them until a later time. Just as He did to {King} Achav when he said via {the prophet} Eliyahu in 1 Kings 21:29, לֹא-אָבִי הָרָעָה בְּיָמָיו--בִּימֵי בְנוֹ, אָבִיא הָרָעָה עַל-בֵּיתוֹ, {after Eliyahu told Achav of impending doom to his family, and Achav fasted, tore his clothes, put on sackcloth, and went softly: 'Seest thou how Ahab humbleth himself before Me? because he humbleth himself before Me,} I will not bring the evil in his days; but in his son's days will I bring the evil upon his house.' Or else He will have mercy on them because of the merit of those who preceded them. And so we do not say regarding something like this {woe not happening, the pasuk about establishing a false prophet}, in Dvarim 18:29, וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא, {"When a prophet speaketh in the name of the LORD,} if the thing follow not, nor come to pass {, that is the thing which the LORD hath not spoken; the prophet hath spoken it presumptuously, thou shalt not be afraid of him."}

But if he promises good tidings that will come to be in a set time, and he says "In this year there will be peace and quiet," and there is in fact wars, or he says "This year will be rainy and blessed, and there is in it {that year} famine and drought, and the like, {then} it is known that he is a false prophet, and it is fulfilled the nullification of his condition and he is false. And on this the verse says, in Dvarim 18:29, בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ, "the prophet hath spoken it presumptuously, thou shalt not be afraid of him." This means to say, do not fear and do not be confounded from killing him - of his faith and his righteousness and his wisdom, after he filled his heart to witness such a great thing as this and said rebellion on Hashem.

For Hashem when He promises good tidings to a nation via a prophet, it is impossible that He will not do them, so that His prophecy will be fulfilled to Man. And this is what they said in Bavli Brachot 7a, "Any thing that leaves the Mouth of Hashem for good, even on a condition, he does not retract."

{The gemara there states: וא"ר יוחנן משום ר' יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו מנא לן ממשה רבינו שנא' (דברים ט) הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום אע"ג דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפ"ה אוקמה בזרעיה שנא' (דברי הימים א כג) בני משה גרשום ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו' ובני רחביה רבו למעלה וגו' ותני רב יוסף למעלה מששים רבוא אתיא רביה רביה כתיב הכא רבו למעלה וכתיב התם (שמות א) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו
}

[{If this is so, } Why did Yaakov fear {Esav} after good was promised him {by Hashem}?]
However, the matter of Yaakov's fear, even after Hashem had promised him good tidings, as it states in Bereishit 28:15, וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ, "And, behold, I am with thee, and will keep thee whithersoever thou goest {, and will bring thee back into this land; for I will not leave thee, until I have done that which I have spoken to thee of.}' " And {still} he feared lest he die, as it states in Bereishit 32:8, וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ, "Then Jacob was greatly afraid and was distressed..."

Chazal say in this matter that he was fearful of sin, that perhaps it caused him {to be worthy} of death. And this is what they said in Bavli Brachot 4a, "He thought 'lest sin cause' {that he be worthy of death.}

{The word kasavar is not in our girsa. The gemara there states: ודוד מי קרי לנפשיה חסיד והכתיב (תהילים כז) לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים ותנא משמיה דרבי יוסי למה נקוד על לולא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו שמא יגרום החטא כדר' יעקב בר אידי דר' יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כח) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב (בראשית לב) ויירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא כדתניא (שמות טו) עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך .שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא:
}

This shows that Hashem can promise good and the sins {of man} can overpower and this good will not come to pass.

And there is to know that this matter {of a sin causing a promise of good not coming to pass} is only when it is between Hashem and the prophet. However, that which Hashem tells the prophet to assure people about a good tiding, in a clear straightforward statement, without a condition, and after this the good does not come to pass, this is annulled and it is not possible to be. For {if it were so} then there would not be left for us a way to establish faith in the prophecy, and Hashem has given us in his Torah a principle that the prophet can be tested so that we can trust in his assurances.

[Yirmiyahu in his dispute with Chanania ben Azzur]
And to this great fundamental principle Yirmiyahu hinted in his dispute with Chanania ben Azzur. For Yirmiyahu prophesied for bad and death, and said that Nevuchadnezzar would grow in strength and be successful, and destroy the Temple, and Chanania ben Azzur prophesied for good and that the vessels of the House of Hashem which had been brought to Babylon would return to Yerushalayim.

And Yirmiyahu said to him, when he argued with him via the kept principles, that if his {Yirmiyahu's} prophecy did not come to pass and Nevuchadnezzar did not grow strong and rather the vessels of the the House of Hashem returned, as you {Chanania} say, this thing would not prove false my prophecy, for perhaps Hashem will have mercy on you {the Israelites}. However, if your words do not come to pass and the vessels of the House of Hashem do not return, in this it will be clear that your prophecy is false, and prophecy will not be established for you until those positive things you have prophesied come to pass.

And this is what is said in Yirmiyahu 28:7-9:

אַךְ-שְׁמַע-נָא הַדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ, וּבְאָזְנֵי, כָּל-הָעָם.
הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ--מִן-הָעוֹלָם: וַיִּנָּבְאוּ אֶל-אֲרָצוֹת רַבּוֹת, וְעַל-מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת, לְמִלְחָמָה, וּלְרָעָה וּלְדָבֶר.
הַנָּבִיא, אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם--בְּבֹא, דְּבַר הַנָּבִיא, יִוָּדַע הַנָּבִיא, אֲשֶׁר-שְׁלָחוֹ יְהוָה בֶּאֱמֶת.
"Nevertheless hear thou now this word that I speak in thine ears, and in the ears of all the people:
The prophets that have been before me and before thee of old prophesied against many countries, and against great kingdoms, of war, and of evil, and of pestilence.
The prophet that prophesieth of peace, when the word of the prophet shall come to pass, then shall the prophet be known, that the LORD hath truly sent him.'"

That is to say, in this matter, that those prophets prophesied for good or bad, it is not possible to know from those things they prophesied for bad if they were righteous in their witness, or if whey lied. However, you know the trustworthiness of their words when they promise good and it comes to pass.