Midrash Rabba - Eicha - Petichata - 2 part iii

א"ר יהודה בן פזי (הושע ח)זנח ישראל טוב וגו' ואין טוב אלא תורה שנא' (משלי ד')כי לקח טוב נתתי לכם וגו'

Rabbi Yehuda ben Pazi said {giving further proof tragedy when the Israel abandons Torah}, it states in Hoshea 8:3, זָנַח יִשְׂרָאֵל, טוֹב; אוֹיֵב, יִרְדְּפוֹ - "Israel hath cast off that which is good; the enemy shall pursue him."

And טוב (good) only means Torah, as it states in Mishlei 4:2, כִּי לֶקַח טוֹב, נָתַתִּי לָכֶם; תּוֹרָתִי, אַל-תַּעֲזֹבוּ. - For I give you good doctrine; forsake ye not my teaching (Torati}.

{Note the end of the 8th perek in Hoshea mentions idolatry as the cause. In pasuk 11 - כִּי-הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחוֹת, לַחֲטֹא: הָיוּ-לוֹ מִזְבְּחוֹת, לַחֲטֹא - "For Ephraim hath multiplied altars to sin, yea, altars have been unto him to sin."}

א"ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין לאומות העולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי אמרו להם יכולין אנו להזדווג לאומה זו אמרו להם לכו וחזרו על בתי כנסיות שלהם אם התינוקות מצפצפין בקולן אי אתם יכולין להם ואם לאו אתם יכולין להם שכן הבטיחם אביהם ואמר להם (בראשית כ"ז)הקול קול יעקב והידים ידי עשו כל זמן שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות אין הידים ידי עשו וכל זמן שאין קולו מצפצף בבתי כנסיות ובתי מדרשות הידים ידי עשו וכן הוא אומר (ישעיה ה')לכן כאכול קש לשון אש וגו' וכי יש קש אוכל אש והלא דרכה של אש אוכלת קש ואת אומר לכן כאכול קש לשון אש אלא קש זה ביתו של עשו שנאמר (עובדיה א')והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש לשון אש זה ביתו של יעקב וחשש להבה ירפה זה ביתו של יוסף שרשם כמק יהיה אלו האבות שהם שרשיהם של ישראל ופרחם כאבק יעלה אלו השבטים שהם פרחיהם של ישראל מפני מה (ישעיה ה')כי מאסו את תורת ה' צבאות וגו'

Rabbi Abba bar Kahana said, there were not established philosophers to the nations of the world like Bilaam son of Beor and Avnimos the Gardi. They {the nations of the world} said to them, are we able to match up {and do evil} to this nation {the Jews}? They {the philosophers} repliedm go and check up on their houses of gathering (synagogues}. If the children are chirping in their voices you are unable to {overcome} them. And if not you are able to take them on. For so did their father {Yitzchak} assure them and said to them, (Bereishit 27:22) הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם, יְדֵי עֵשָׂו - 'The voice is the voice of Jacob, but the hands are the hands of Esau.'

Whenever the voice of Yaakov is in the synagogues and study halls the hands are not the hands of Esav {thus the nations of the world will not be able to overcome Israel.} And whenever his voice does not chirp in the synagogues and study halls, the hands are those of Esav.

And so too it states, in Yeshayahu 5:24 לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ - "Therefore as the tongue of fire devoureth the stubble..."

{But the words are reversed, so that it is meant on a pshat level to be read, 'Therefore eats stubble, the tongue of fire," that is, "Therefore the tongue of fire eats stubble." It can then be read, hyper-literally and thus midrashically, "Therefore stubble eats the tongue of fire."}

{Note: the verse in Yeshaya ends: וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה, שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה, וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה: כִּי מָאֲסוּ, אֵת תּוֹרַת ה צְבָאוֹת, וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ-יִשְׂרָאֵל, נִאֵצוּ.
"and as the chaff is consumed in the flame, so their root shall be as rottenness, and their blossom shall go up as dust; because they have rejected the law of the LORD of hosts, and contemned the word of the Holy One of Israel."}

And does stubble indeed consume fire? And is it not instead the way of fire to eat stubble?! And yet you say "Therefore stubble eats the tongue of fire?!"

Rather, stubble - קַשׁ - is the house of Esav, as it states in Ovadia 1:18: וְהָיָה בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ - "And the house of Jacob shall be a fire, and the house of Joseph a flame, and the house of Esau for stubble..."

אֵשׁ (fire) {in the original verse in Yeshayahu, not in the verse in Ovadia} - this is the house of Yaakov. {We can derive this from that same verse in Ovadiah.

Rabbi Abba bar Kahana continues to interpret the verse in Yeshayahu.}

וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה - "and as the chaff is consumed in the flame" {but again, the order in the verse is irregular, and can be read hyper-literally as "and and the chaff consumes the flame."} This is Yosef. {Again, we can refer to the verse in Ovadia to get the equality לֶהָבָה "flame" = Yosef.}

שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה - "so their root shall be as rottenness" - these are the {fore}fathers, who are the roots of Israel.

וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה - "and their blossom shall go up as dust" - these are the tribes, who are the blossoms of Israel.

For what cause? {And here the verse ends:}
כִּי מָאֲסוּ, אֵת תּוֹרַת ה צְבָאוֹת וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ-יִשְׂרָאֵל, נִאֵצוּ... - "because they have rejected the law (Torah) of the LORD of hosts, and contemned the word of the Holy One of Israel."

{Rabbi Yudan goes on to interpret this last verse in Yeshayahu further.}

א"ר יודן כי מאסו את תורת ה' צבאות זו תורה שבכתב ואת אמרות קדוש ישראל נאצו זו תורה שבעל פה וכיון שהשליכו דברי תורה לארץ התחיל ירמיה מקונן עליהם איכה (ירמיה ט')כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות

Rabbi Yudan said:

כִּי מָאֲסוּ, אֵת תּוֹרַת ה צְבָאוֹת - "because they have rejected the law (Torah) of the LORD of hosts" - this refers to the written law.

וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ-יִשְׂרָאֵל, נִאֵצוּ - "and contemned the {spoken} word of the Holy One of Israel." - this refers to Oral Law. {since אִמְרַת literally refers to speech.}

And since they cast divrei Torah to the ground, Yirmiyahu began to lament over them "Eicha", {Lamentations}.

{Rav Zev Wolf in his commentary notes that the next statement, a citation of Yirmiyahu 9:16, seems to be by the anonymous narrative voice of the midrash, that is, the stama demidrash, and serves to close the preceding midrash which stated the Yirmiyahu begain to lament, and to introduce the next midrash.}

Yirmiyahu 9:16
כֹּה אָמַר ה צְבָאוֹת, הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת, "Thus saith the LORD of hosts: Consider ye, and call for the mourning women..."

{Some context: verses 16-18:

כֹּה אָמַר ה צְבָאוֹת, הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה; וְאֶל-הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ, וְתָבוֹאנָה.
וּתְמַהֵרְנָה, וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי; וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה, וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ-מָיִם.
כִּי קוֹל נְהִי נִשְׁמַע מִצִּיּוֹן, אֵיךְ שֻׁדָּדְנוּ; בֹּשְׁנוּ מְאֹד כִּי-עָזַבְנוּ אָרֶץ, כִּי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ.
"Thus saith the LORD of hosts: Consider ye, and call for the mourning women, that they may come; and send for the wise women, that they may come;
And let them make haste, and take up a wailing for us, that our eyes may run down with tears, and our eyelids gush out with waters.
For a voice of wailing is heard out of Zion: 'How are we undone! We are greatly confounded, because we have forsaken the land, because our dwellings have cast us out.'"

}