Bava Kamma 86-87: Some thoughts on derashot

Bava Kamma 86-87:

1) On 86b, the Mishna:

מתני' המבייש את הערום המבייש את הסומא והמבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת עד שיהא מתכוין:

The Bach emends the text of the Mishna, saying there is a derasha at the very end, matching the one in the previous amud, where it stated:

דכתיב (דברים יט, יא) וארב לו וקם עליו עד שיתכוון לו בושת נמי עד דמיכוין ליה דכתיב (דברים כה, יא) ושלחה ידה והחזיקה במבושיו עד שיתכוון לו

According to Rashi, the derasha is on the word bimvushav, specifically his, parallel to vearav lo, specifically him.

נתכוון לבייש את זה כו' פטור - מדשמעינן ליה לר' שמעון גבי קטלא באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף עט:) נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור הכא נמי לא שנא דטעמא דהתם משום וארב לו הכא נמי כתיב במבושיו:

Tosafot wonders what the Rabanan of Rabbi Shimon would do with that word bimvushav:

עד שיתכוין לו. וא"ת לרבנן במבושיו מאי דרשי ביה ושמא מבעי ליה לשום דרשה:

I would suggest that we should ignore the parallel the gemara makes to ve’arav lo and instead focus on the words veshilcha yadah, which was after all included in the quote of the pasuk. Yes, it is idiomatic, but the point of “sending forth a hand” is to indicate intent and deliberateness. For example, by the Akeida, וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו.

2) Also on 86b:

המבייש את הסומא וכו': מתניתין דלא כר' יהודה

See Rashi and Tosafot, that the derivation has to be based not on hamevayesh et hasuma but rather וישן שבייש פטור.

סומא אין לו בושת. דסומא שבייש פטור אבל המבייש את הסומא חייב דהא לא משתמע מעיניך שיהא פטור וכן משמע מתוך פירוש הקונטרס דפי' דדייק מתניתין דלא כרבי יהודה מדלא קתני סומא שבייש פטור כדקתני ישן שבייש פטור משמע דלא מצי דייק מדקתני המבייש את הסומא חייב דמודה רבי יהודה דמבייש את הסומא חייב:

If this is so, the citation is misleading. I would note that the text between the two dots which cite the Mishna and thus fix what gemara goes on what part of the Mishna is really late, from the time of the Geonim.

3) Also on 86b, there is a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda about a blind accidental murderer:

דתניא (במדבר לה, כג) בלא ראות פרט לסומא דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לרבות את הסומא מ"ט דר' יהודה אמר לך (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ואפי' סומא כתב רחמנא בלא ראות למעוטי ור' מאיר כתב רחמנא בלא ראות למעוטי וכתב רחמנא (דברים יט, ד) בבלי דעת למעוטי הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ור' יהודה ההוא בבלי דעת פרט למתכוין הוא דאתא חייבי מיתות ב"ד אתיא רוצח רוצח מחייבי גליות חייבי מלקיות אתיא רשע רשע מחייבי מיתות בית דין תניא אידך ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת...

All of these derashot are the attempts by the setama degemara to make Rabbi Yehuda and Rabbi Meir work. They are not direct citations of derashot from these Tanaaim. And there is the characteristic systematic nature of analysis in play.

I would suggest that the derashot are much simpler. The pasukim in Bemidbar 35 read:

כב  וְאִם-בְּפֶתַע בְּלֹא-אֵיבָה, הֲדָפוֹ, אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל-כְּלִי, בְּלֹא צְדִיָּה.	22 But if he thrust him suddenly without enmity, or hurled upon him any thing without lying in wait,
כג  אוֹ בְכָל-אֶבֶן אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ, בְּלֹא רְאוֹת, וַיַּפֵּל עָלָיו, וַיָּמֹת--וְהוּא לֹא-אוֹיֵב לוֹ, וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ.	23 or with any stone, whereby a man may die, seeing him not, and cast it upon him, so that he died, and he was not his enemy, neither sought his harm;
כד  וְשָׁפְטוּ, הָעֵדָה, בֵּין הַמַּכֶּה, וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם--עַל הַמִּשְׁפָּטִים, הָאֵלֶּה.	24 then the congregation shall judge between the smiter and the avenger of blood according to these ordinances;

Where it says בְּלֹא רְאוֹת, where he didn’t see, for Rabbi Yehuda this functions as a miut, meaning that usually he could see, because he is capable of seeing, but in this particular case he didn’t happen to see. Thus we exclude the blind man. For Rabbi Meir, note that it says בְּלֹא רְאוֹת, that he did not see. This can function as a ribuy to include any case where he did not see, including someone who is blind.

4) The Mishna on Bava Kamma 87a confuses me:

העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורין אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם

It states that a wife is exempt from paying. Rashi explains that the slave and the wife don’t have their own assets from which to pay, and so are exempt from paying at the time. But if she gets divorced, then she would pay.

Doesn’t this go against the pesukim of a woman who seizes a man’s testicles in Devarim 25:12?

יא  כִּי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו, אִישׁ וְאָחִיו, וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד, לְהַצִּיל אֶת-אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ; וְשָׁלְחָה יָדָהּ, וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו.	11 When men strive together one with another, and the wife of the one draweth near to deliver her husband out of the hand of him that smiteth him, and putteth forth her hand, and taketh him by the secrets;
יב  וְקַצֹּתָה, אֶת-כַּפָּהּ:  לֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ.  {ס}	12 then thou shalt cut off her hand, thine eye shall have no pity. {S}

Chazal interpret that this refers to a monetary payment, for boshet. And she is the wife of one of the two men who are fighting!