In Vayakhel, towards the beginning (Shemot 35:3):
So pasuk 3 is listed separately as an exclusion from כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת at the end of pasuk 2.
(B) The accepted opinion though is הבערה לחלק יצאת, that this is one example of the general מְלָאכָה of the previous pasuk, such that one is liable [e.g. for a korban for accidental comission] for each and every forbidden labor.
Whether or not this is derash, the selection of overarching approach, whether 3 is an elaboration or divergence from 2 is a peshat concern, of the type that likely concerns legal scholars in interpreting legal texts even today.
According to B, though, why spell out this particular melacha, which has the same weight as any other melacha?
You can listen to Rabbi Avishai David, Shabbos: Preventing the Fire of Idolatry. I would skip the digressions at the beginning and just leap to the 9 minute mark. He discusses the Ramban.
You can also listed to Rabbi Hershel Schachter, Laws of Shabbos based on the Mishkan. He starts discussing kindling at the 36 minute minute mark. (See also, at the 39:30 minute mark, Tosafot holds that if הבערה ללאו יצאת, this would also include another melacha, extinguishing. And the Rashash quotes his relative, Rav Menashe Ilya, that this is contradicted by an explicit gemara. And how he often argued on Rashi, Tosafot, and all the Rishonim; at the time, they chased him out of town. Later, when they printed the Vilna Shas, they found Rabbenu Chananel, and other Rishonim, who said like many of his Chiddushim. See also the 44 minute mark about Karaites.)
But anyway, if הבערה לחלק יצאת, why pick that one? Ramban, channeling Mechilta, writes that you might have thought that Ochel Nefesh was permitted on Shabbos (or Mechilta: that things which a person only does for Hanaah LeGuf):
Similarly Shadal, based on Ibn Ezra, as ruling out the exception of Ochel Nefesh:
So pasuk 3 is listed separately as an exclusion from כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת at the end of pasuk 2.
(B) The accepted opinion though is הבערה לחלק יצאת, that this is one example of the general מְלָאכָה of the previous pasuk, such that one is liable [e.g. for a korban for accidental comission] for each and every forbidden labor.
Whether or not this is derash, the selection of overarching approach, whether 3 is an elaboration or divergence from 2 is a peshat concern, of the type that likely concerns legal scholars in interpreting legal texts even today.
According to B, though, why spell out this particular melacha, which has the same weight as any other melacha?
You can listen to Rabbi Avishai David, Shabbos: Preventing the Fire of Idolatry. I would skip the digressions at the beginning and just leap to the 9 minute mark. He discusses the Ramban.
You can also listed to Rabbi Hershel Schachter, Laws of Shabbos based on the Mishkan. He starts discussing kindling at the 36 minute minute mark. (See also, at the 39:30 minute mark, Tosafot holds that if הבערה ללאו יצאת, this would also include another melacha, extinguishing. And the Rashash quotes his relative, Rav Menashe Ilya, that this is contradicted by an explicit gemara. And how he often argued on Rashi, Tosafot, and all the Rishonim; at the time, they chased him out of town. Later, when they printed the Vilna Shas, they found Rabbenu Chananel, and other Rishonim, who said like many of his Chiddushim. See also the 44 minute mark about Karaites.)
But anyway, if הבערה לחלק יצאת, why pick that one? Ramban, channeling Mechilta, writes that you might have thought that Ochel Nefesh was permitted on Shabbos (or Mechilta: that things which a person only does for Hanaah LeGuf):
(ג): לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת - עניין הכתוב הזה ודאי לאסור בשבת גם מלאכת אוכל נפש, כי אמר כל העושה בו מלאכה יומת, ופירש שלא יבערו גם אש לאפות לחם ולבשל בשר כי האש צורך כל מאכל.
והוצרך לומר כן מפני שלא אמר "העושה בו כל מלאכה" כאשר אמר בעשרת הדברות (לעיל כ י): לא תעשה כל מלאכה, ואמר מלאכה סתם, והיה אפשר שנוציא מן הכלל מלאכת אוכל נפש, כי כן נאמר בחג המצות (דברים טז ח): לא תעשה מלאכה ואין אוכל נפש בכללו, ולכך הזכיר בפירוש שאף אוכל נפש אסור בו:
וכלשון הזה מצאתי במדרש (מכילתא כאן):רבי נתן אומר: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, שומע אני יהא רשאי להדליק לו את הנר, להטמין לו את החמין, ולעשות לו מדורה בשבת?
ת"ל: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.
וזה קרוב למה שאמרנו, שלא היו מלאכות הללו שהן הנאה לגופו בכלל איסור הראשון. ורצה רבי נתן לומר שלא הוצרך הכתוב לאסור אפייה ובישול ושאר צרכי אוכל נפש, שכבר אמר להם את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו (לעיל טז כג), אבל עדיין כל מלאכות שאדם נהנה בהן ואינן עושין אלא הנאה לגוף כגון הדלקת הנר ומדורה ורחיצת גופו בחמין יהיו מותרות כי זה מעונג שבת, לכך נאמר לא תבערו אש לאסור הכל:
Similarly Shadal, based on Ibn Ezra, as ruling out the exception of Ochel Nefesh:
ג) לא תבערו אש: בעבור שהזכיר (למעלה י"ב ט"ז) בחג המצות "אך אשר ייאכל לכל נפש הוא לבדו ייעשה לכם", אמר עתה בשבת "לא תבערו אש" - לאפות לחם ולבשל בשר, כי האש צורך לכל מאכל (ראב"ע).ש
No comments:
Post a Comment