How to be a chassid

From Bava Kamma 30a, text and translation from my Rif Yomi blog.

ת"ר חסידים הראשונים היו מצניעין קוצותיהן וזכוכיותיהן בתוך שדותיהן ומעמיקין להן ג' טפחים כדי שלא תעלם המחרישה

רב ששת שדי להו בנורא רבא שדי להו בדגלת:

אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין
רבינא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות:

The Sages learnt {in a brayta}: The early pious ones {chassidim haRishonim} would hide their thorns and broken glasses in the midst of their fields at a depth of three handbreadths below the surface so that {even} the plough might not be hindered by them.

Rav Sheshet would cast them into the flame. Rava would cast them into the Tigris {river}.

Rav Yehuda said: If someone wishes to be a pious one {chassid}, let him fulfill the matters {=laws} of damages {making sure not to cause damage}.

Ravina {our gemara: Rava} said: Matters of {masechet} Avot {which deals in ethical matters}. And some {variants} say: Matters in {masechet} Berachot {having to do with blessings}.

The idea to extract from the brayta is that being pious means taking extra care in bein adam lachaveiro, to make certain you do not injure an innocent person. Now this might be only part of being a chassid. But Rav Sheshet and Rava put this idea into practice, it would appear.

With Rav Yehuda's statement, that message is not only extracted from the brayta but perhaps emphasized, that this is critical learning for subsequent application, for a chassid.

Now, our gemara already has girsological difficulties, in that we are unsure if the author of the next statement is Rava (as in our gemara) or Ravina (Rif). Whichever of these two Amoraim is speaking, he seems to say milei de-Avot. This presumably refers to Pirkei Avot. If so, what is encompassed in this? Soncino defines it as "Matters affecting ethics and right conduct." If so, it fits into this theme above, and is akin to Rav Yehuda's statement, where the focus is on bein adam lachaveiro, or at the least, right conduct. Of course, that is not the only thing in Avot. There are also ways of avoiding sin, what attitudes to have in serving Hashem, how to conduct yourself as a dayan, and so on. Rabbenu Chananel (on the side of the daf) defines this as Mashechet Avot, namely Moshe kibel Torah miSinai, but I think this is just a means of identifying that Avot means Pirkei Avot, rather than any theme in that particular Mishna.

Finally, we have ואמרי לה מילי דברכות. I do not believe that this constitutes a third opinion. Rather, this is a variant girsa of the previous. Compare אמר שמואל - ואמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל, and אילפא ואמרי לה רבי אילפי, and דרש רבי יהודה איש כפר גבוריא, ואמרי לה איש כפר גבור חיל. This is in addition to the other girsological issue we had as to whether it was Rava or Ravina who was speaking. Depending on the script and smudging, the bet and resh squashed together might resemble to aleph, or vice versa, and the bet and kaf are orthographically similar, or might be interpreted as the other to make sense of the word after the first shibush.

What is meant by milei de-vrachot? Soncino says "The Tractate wherein the benedictions are set forth and discussed." The implication -- I don't know if it was intended -- is that one who wants to be a chassid needs to know the particular details of the ritual. If so, this is a very different theme than that of Nezikin or Avot. Rabbenu Chananel, perhaps motivated by this question, writes "as we say {in Brachot}, 'it is forbidden to benefit from this world without a blessing, and the like." That is, statements of this sort, rather than the technical aspects of it. Indeed, there are other like statements in Berachot. Even so, if that was the correct girsa, I would guess that the focus is on the ritual of making particular blessings, and that it is more difficult to cast this in a moral/ethical light than Nezikin.

Based solely on the context, I would strongly favor the first reading, that it is Avot rather than Berachot. But I wonder how this last statement, following ואמרי לה, has been taken through the generations, and what impact it has had on those who strive to be chassidim.

There are those that take all three as parallel. I don't think this was the intent. Thus:

ר' יוחנן שיבח¹ את רבי יוסי חסיד, ואיתא²: "אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, רבא (ס"א רבינא ברי"ף ורשב"א) אמר מילי דאבות ואמרי ליה מילי דברכות". ולכן ר' יוסי שהיה חסיד מסתמא קיים מילי דנזיקין והיינו שממון חברו חביב עליו כשלו. כתב מהרש"א³ ז"ל כי מעשים הטובים של אדם נחלקים לג', טוב לשמים, טוב לבריות, טוב לעצמו. וכשיקיים מילי דניזקין יתקן שיהיה טוב לבריות, ובמילי דאבות יהיה טוב לעצמו, ומילי דברכות יהיה טוב לשמים, ועל פי זה אפשר לבאר דברי ר' יוסי שהיה חסיד והיה שלם בכל הג' חלקים האלו שזכרנו, ועל זה אמר תחלה "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך" והיינו מילי דניזקין טוב לבריות. "והתקן עצמך ללמוד תורה שאינו ירושה לך" זה שיהיה טוב לעצמו. ו"התקן עצמך" שיתקן במדות שבאבות, כי על ידי קניית המדות הטובות שנכללות באבות יהיה זה הכנה גם כן ללימוד התורה, כי כשיהיה בעל מדות תתאהב התורה בלבו, וממילא ילמדנה כראוי. "וכל מעשיך יהי' לשם שמים" זה אמר לעומת מילי דברכות היינו שיהיה טוב לשמים.

Or in Chiddushi HaRashba:

חדושי הרשב"א על מסכת בבא קמא דף ל/א
לקיים מילי דנזיקין רבינא אמר מילי דאבות ואיכא דאמרי מילי דברכות. יש מפרשים דבכל חדא מהני אמרינן מילי דחסידותא, בניזקין הא דחסידים הראשונים מצניעין, ובאבות (פ"ה מ"י) האומר שלי שלך ושלך שלך חסיד, ובברכות (ל, ב) חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין:

See in Sefer Yuchsin how veAmri lah is taken to mean alternatively:

מאן דבעי למהוי חסידא – ליקיים מילי דנזיקים, ואמרי לה מילי דברכות, ואמרי לה מילי דאבות