And Even You Shall Break His Teeth, pt i

In the Haggadah, we are instructed regarding the Rasha:

ואף אתה הקהה את שיניו ואמר לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לי ולא לו. אלו היה שם לא היה נגאל.

People like to translate this as "break his teeth," or "blunt his teeth." Others will claim that it means "set his teeth on edge." Regardless of what it means, it does not mean it literally. They were certainly not recommending violence at the seder. Rather, with the response, one is setting his teeth on edge, or else figuratively blunting/breaking his teeth.

What does this mean? We should see how the phrase occurs in Rabbinic texts. And it might mean different things in different times. It might have one meaning in Biblical Hebrew, another in Tannaitic Hebrew, another for the Amoraim, another for the Geonim, another for the Rishonim, and so on. It might also vary by location. Still, the best we can do is investigate its usage in these different texts and try to intuit what it means in the Haggadah.

In this first part, I cite the Ramban on parshat Vayechi, in Bereishit 49. This in order to establish at least one Rabbinic position that it means "break" or "weaken." As we will see, even so, this is not intended literally.

The pasuk states {Bereishit 49:10}:

י לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.

10 The sceptre shall not depart from Judah, nor the ruler's staff from between his feet, as long as men come to Shiloh; and unto him shall the obedience of the peoples be.

And upon that last phrase, Ramban states:

ולו יקהת עמים -

אסיפת העמים, שנאמר (ישעיה יא י): אליו גויים ידרשו, ודומה לו עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם (משלי ל יז), לקבוץ קמטים שבפניה מפני זקנתה. ובתלמוד (יבמות קי ב): דמקהו קהיאתא בשוקא דנהרדעא. ויכול לומר קהית עמים, לשון רש"י:

ואינו נראה לפרש ביקהת אם, אסיפת אם, ולשון "מקהו קהיאתא" אינו אלא לשון פירכות וקושיות שהיו מקשים ומפרכים בה קושיות הרבה, כי המתקשה בדבר יקרא "קוהה" בלשון חכמים, כמו שאמרו במדרש חזית (שה"ש ג ח): כולם אחוזי חרב, שהיו כולם שונים הלכה כחרב, שאם בא מעשה אל ידיהם לא תהא הלכה קוהה להם. וכן עוד שם רבים, וממנו אמרו בגמרא (נזיר סה א): ר' יהושע קיהה וטהר, שהקשה בו דברים רבים ושבר כל דברים המטמאים עד שטיהר בהכרח.

וכן מצינו בנוסחאות ישנות בגמרא בבבא מציעא (נב ב): מאן דקהי אזוזי מיקרי נפש רעה, שמדקדק בו ומתקשה לקבל אותו מחברו.

ובעלי הדקדוק (הרד"ק, ור' יונה בן ג'נאח):

אומרים ביקהת ששרשו יקה, ופירשו בו לשון משמעות וקבול המצווה, יקהת עמים, שישמעו אליו ויעשו כל אשר יצווה עליהם, תבוז ליקהת אם לקבל מצותה:

והנכון בעיני שהוא מלשון האוכל הבוסר תקהינה שניו (ירמיה לא כט), ושרשו קהה, והיו"ד בו כיו"ד יצהר, וענין כלם החולשה והשבירה, יאמר שלא יסור שבט נוגש מיהודה עד שיבא בנו אשר לו חולשת העמים ושבירתם שיחליש את כלם לפי חרב, וכן אם קהה הברזל (קהלת י י), שנחלש ואינו יכול לכרות, כסכין שעמדה בלשון חכמים (ביצה כח ב), או שנשבר קצת ונעשו בו פגימות:

וכן מצאתי עוד שם במדרש חזית (שה"ש א יב ג):

הופיע להם הקב"ה ריח טוב מבשמי גן עדן והייתה נפשם קוהה לאכול, אמרו לו רבנו משה תן לנו מה נאכל, אמר להם כך אמר לי הקב"ה כל בן נכר לא יאכל בו (שמות יב מג), עמדו והפרישו הנכרים מביניהם והייתה נפשם קוהה לאכול וכו'.

והענין, שהייתה נפשם נחלשת ומשתברת בגופם מרוב תאותם לאכול מן הפסח שנדבק בו הריח הטוב. וכן לא תהא הלכה קוהה להם, נחלשת ורופפת בידם. ומקהו קהיאתא, מקשים קושיות מחלישות הנפש מרוב הצער והעיון, או הוא לשון שמשברין ומפרכין, כלשון פריך רב אחא (קדושין יג א). וכך אמרו (מכילתא בא יח): אף אתה הקהה את שניו, שבר אותם, או תחלישם בדבריך, כי הבוסר מחליש ואינו משבר, אלא שהחלישות והשבירה ענין שוה, והקהיה תכלול את שניהם:

That is a lot of Hebrew, and a lot of theories and prooftexts. Let us turn for a moment to Artscroll's Ramban, which translates and explains. You can buy this volume (Bereishit volume 2) at Artscroll.com for about 30 bucks. Really start reading from the middle of the third image:




Thus, he first discusses and rejects Rashi, that it means gather; then discusses the position of the grammarians, that it means obedience/acceptance; and finally, his preferred explanation, that it means to break, שבר, or weaken. In terms of a pasuk in Kohelet, it means that the iron of the sword has become weakened and cannot cut. Then, some examples from the language of Chazal. It can mean weaken, and it can mean to refute a question. And the last example he offers if from the Mechilta, which we have in our Haggadah, about the Rasha. And he renders it as break, שבר, his teeth, or weaken his teeth, with your words.

(One nitpick with the translation is that when they translate verses quoted by Ramban, they quote the standard translation rather than as Ramban understands them, and that can be confusing. I know I often do the same in translating Rif. But then, we see a pasuk as setting teeth on edge when from context it is clear that is not how Ramban means it, and we see a pasuk about the iron being blunted, when I am not certain that he would regard it as blunt but rather as weak.)

So here we have not just Ramban's opinion, but evidence from many pesukim and gemaras about the meaning of the word.

This is not the end of it, though. How are the words הקהה את שיניו used as a phrase in particular? Ramban reads it as break. But if הקהה can take this whole range of meanings, what does it mean in this phrase? We can argue, and say that even in pesukim, and in gemaras, it means "set his teeth on edge," rather than "break."

The Rasha is a son, and we have the pasuk in Yirmeyahu 31:28 (and the equivalent in Yechezkel 18:2):

כח בַּיָּמִים הָהֵם--לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד, אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר; וְשִׁנֵּי בָנִים, תִּקְהֶינָה.	28 In those days they shall say no more: 'The fathers have eaten sour grapes, and the children's teeth are set on edge.'
כט כִּי אִם-אִישׁ בַּעֲו‍ֹנוֹ, יָמוּת: כָּל-הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר, תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו. {ס}	29 But every one shall die for his own iniquity; every man that eateth the sour grapes, his teeth shall be set on edge.

and the context is the teeth of sons.

The idea of breaking teeth does exist elsewhere. Thus, in Iyyov 4:10:

י שַׁאֲגַת אַרְיֵה, וְקוֹל שָׁחַל; וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ.

10 The lion roareth, and the fierce lion howleth--yet the teeth of the young lions are broken.

And the best, Tehillim 3:8:

ח קוּמָה ה, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי-- כִּי-הִכִּיתָ אֶת-כָּל-אֹיְבַי לֶחִי; שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ.

8 Arise, O LORD; save me, O my God; for Thou hast smitten all mine enemies upon the cheek, {N} Thou hast broken the teeth of the wicked.

This is, after all, the idea of breaking the teeth of the wicked, the reshaim.

If there is time, in later posts, we shall explore how the phrase is used, especially in the context of teeth, by Chazal. Because it really does not matter how the pasuk intended it, if Chazal understood the word, and the phrase, differently.